הרשם לענייני ירושה

הרשם לענייני ירושה, הוא הגורם המאגד ומרכז את כל הליכי הכרזת היורשים.

יתכנו שני הליכים להכרזת יורשים – האחד בדרך של מתן צו ירושה, כאשר היורשים הם על פי דין, והשני – בדרך של מתן צו קיום צוואה, כאשר הנפטר הותיר צוואה.

כל אחד מהיורשים, הן היורשים על פי דין והן היורשים על פי צוואה – רשאים להגיש בקשה למתן צו ירושה, המצהיר ומכריז על זהות היורשים, לרשם לענייני ירושה.

בבקשה נדרש הזוכה למלא את כל פרטיו של הנפטר וכן את זהות היורשים תוך פירוט הענפים השונים, החל מקיומם של צאצאים או צאצאי צאצאים וכלה בהורים והורי הורים.

ישנם מקרים בהם הרשם לענייני ירושה אינו רשאי לדון בבקשה ואינו מוסמך ליתן צו, כגון כאשר הנפטר הוא תושב חוץ או כאשר קיים ספק בזהות היורשים על פי דין ובמיוחד כאשר מוגשת התנגדות לקיום צוואה.

בכל המקרים הללו – רשם הירושה מעביר את הבקשה לבית המשפט למשפחה, שם מתנהל דיון משפטי אשר הצדדים לו הם היורשים והאפוטרופוס הכללי.

כל החלטה של הרשם לענייני ירושה היא החלטה ברת ערעור, כאשר הערעור על החלטת הרשם מוגש לבית המשפט למשפחה.

הרשם לענייני ירשה הוא אף הגורם אשר אצלו יכול כל מי שעורך צוואה להפקיד את צוואתו, בחייו.

הייתרון בהפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה – נעוץ בכך, שלאחר פטירת המצווה, כל מי שיפנה לרשם כדי לבקש צו ירושה או צו קיום צוואה – ייודע על ידי הרשם בדבר קיומה של צוואה מופקדת וככל שזו הצוואה האחרונה, היא זו שתגבר. הרשם אף מודיע לכל מי שמפורט בצוואה המופקדת על דבר קיומה.

 

סגור לתגובות.