31. אי-ביטול של צוואה פגומה
עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי-הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.
סעיף 31 מורה כי לעיתים מתרפא פגם זה של השפעה בלתי-הוגנת. תחולתו על הוראת סעיף 30 לחוק הירושה אולם לא על הוראת סעיף 35 לחוק, הקובעת חזקה חלוטה של השפעה בלתי-הוגנת.
כאשר מיום שהופעלה השפעה האמורה חלפה למעלה משנה, ובמשך תקופה זו יכול היה המנוח לבטל את הצוואה ובכך לבטל את תוצאות ההשפעה – אין אותה השפעה יכולה עוד לבטל את הוראות הצוואה.
חלוף הזמן בין החתימה על הצוואה לפטירת המנוח, המהווה אפשרות למנוח לשקול ואף לשנות את הצוואה או לנקוט באמצעים שימנעו זיוף, מהווים חיזוק לכך שהצוואה הינה אמיתית ומשקפת את רצון המנוח, כאשר המנוח הותיר את צוואתו כפי שהיא.
הזמן הקובע לעניין ההשפעה הבלתי-הוגנת הוא זמן עריכת הצוואה. ההשפעה הבלתי-הוגנת יכולה להתבטא בהליכי נפש מורכבים, ו"מי חכם ויידע אם, ובאיזו מידה ותוך כמה זמן, חל שינוי בהליכי נפש כאלה?".
הבעייתיות אם כן, היא בהגדרה מתי ההשפעה האמורה חדלה לפעול.
כב' השופט לנדוי, אשר נדרש לשאלה זו – העדיף שלא להגדיר משמעות הביטוי בצורה כוללת, אלא לציין את המקרים הברורים – "לא אקבל על עצמי להגדיר זאת, אך יתכנו גם מקרים פשוטים".
אותם מקרים פשוטים שבהם ברור שההשפעה הבלתי-הוגנת חדלה מלפעול בגין סיבות אובייקטיביות, הם "בגלל מות המשפיע (אם כי אפילו במקרה כזה יכול לקרות שההשפעה כה חזקה, עד שהיא מוסיפה לפעול אפילו אחרי מות המשפיע), או כאשר המשפיע נמצא בריחוק מקום מן המצווה".
חובת הראיה היא למי שמבקש להכשיר את הצוואה בטענה שההשפעה הבלתי-הוגנת חדלה כעבור שנה.
דרישת הסעיף היא לקיומם של שני תנאים מצטברים.
האחד – שעברה שנה מהיום שהאונס וכו' חדלו לפעול או מהיום שנודע למצווה על התרמית וכו'.
השני – שהיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן.
קיומו של התנאי השני או העדר קיומו, נבחן עובדתית, האם המערער יכול היה, פיזית, בנסיבות הקיימות, לבטל את הצוואה.
בנסיבות נשוא המקרה הנדון ב-ע"א 295/89, היה המצווה חולה באופן, שפיזית, לא יכול היה לבטל את הצוואה.
נפסק:
"סעיף 31 קובע את משך השנה רק כאשר במהלך שנה זו 'היה בידי המצווה לבטל את הצוואה' ולא זה המצב בעניינינו, שכן הוכח… כי מאז ינואר 1986 'תשש כוחו של המנוח'. יכול היה השופט המלומד, על-פי מכלול הראיות שבפניו, להגיע למסקנה שמאז שחלה, לא עמד לו כוחו לנקוט בצעדים לביטול הצוואה. נמצא שרק מאפריל… התקיימו בו זמנית שני התנאים… תקופה זו קצרה היא משנה."