רבים למדו על בשרם כי קיומה של צוואה המיטיבה עמם אינו מבטיח את הוצאתה לפועל כלשונה. בדרך, עלולים היורשים להיתקל במכשולים ובהתנגדויות, אשר את חלקם לפחות ניתן היה למנוע באמצעות נקיטת פעולות נכונות בנקודות זמן קריטיות. הגנה על צוואה כוללת את כל הפעולות הנדרשות לצורך הבטחת ביצוע הצוואה ובעיקר – למנוע כל התנגדות לה ובוודאי את פסילתה.
משרד עו"ד בעז קראוס מנחה את לקוחותיו כיצד להגן על הצוואה מבעוד מועד וכן מסייע להתמודד עם מקרים בהם התעוררה התנגדות זו או אחרת לצוואה.
הגנה על צוואה מתבצעת בשתי נקודות זמן מרכזיות: האחת, בעת עריכת צוואה ובמועדים הסמוכים לה – פעולות שעל המצווה עצמו לנקוט בהם. השנייה, לאחר פטירת המצווה – פעולות בהם אמורים לנקוט היורשים על פי הצוואה.
אנשים רבים אינם ערים לכך שבעת עריכת צוואתם, הם יכולים לנקוט בסדרת פעולות אשר ביכולתן לצמצם באופן מהותי את ההסתברות שיגישו התנגדות לקיום צוואתם ובוודאי להפחית את סיכויי הזכייה. הפעולות מתרכזות במנגנוני הגנה המובנים בנוסח הצוואה וכן בבניית ראיות חיצוניות.
בגוף הצוואה ניתן להכליל הוראות שוללות, כגון הוראות אשר מונעות מזוכים חלקיים מלהגיש התנגדות לקיום צוואה, בכך שנקבע כי מי שיגיש התנגדות, יאבד את מה שרשום לטובתו בצוואה. ראיות חיצוניות כוללות הסרטת הצוואה, יצירת חוות דעת רפואית במועד עריכת הצוואה והכללת שאלות מובנות אשר מבהירות את הפרמטרים הנדרשים ממצווה לערוך צוואה, כמו גם שלילת מצבים אשר יש בהם כדי לפגום את הצוואה וקיומה.
לאחר פטירת המוריש, אין עוד אפשרות "לשפץ" את הנעשה, או לתקן את הפעולות שהיה מקום לנקוט בהן לפני הפטירה. עם זאת, במקרים רבים – פעולות מושכלות וצופות פני עתיד, יכולות בהחלט להגדיל את הסיכוי לקיומה של הצוואה ולהקטין את סיכויי ההתנגדות לה.
בראש ובראשונה, חשוב למנוע מסירת כל מידע מצד כל מי שהיה לו קשר כלשהו לעריכת הצוואה. בשלבים הראשונים, קיימים אינטרסים מיידים של הרגעה או של הסבר, אשר יכולים בשלב השני לשמש כחרב פיפיות. לדוגמא, זוכה על פי הצוואה אשר מתאר בפני אחרים את ההיגיון שבצוואה, בכך שתמך במצווה באופן בלעדי יכול למצוא עצמו עם צוואה שלא ניתן לקיימה, בגין חזקת ה"תלות" אשר יכולה לבסס עילה של השפעה בלתי הוגנת. דוגמא אחרת היא זוכה אשר מתאר בתמימות כיצד סייע למנוח להגיע לעורך דין צוואות או רק להעביר את המידע כדי להסביר את רצינות המצווה, יכול לבסס כנגדו עילת "מעורבות בעריכת הצוואה", עילה אשר יכולה לפסול את הצוואה ולמנוע את קיומה.
בצד חשיבות השתיקה עד לקבלת יעוץ מקצועי מעמיק – ישנה חשיבות רבה באיסוף גרסאות של המעורבים ובעיקר של עורך הצוואה. טבע אנושי הוא, לצדד בצד אשר פנה אליך בתחילה, דבר אשר יכול להטות כף במצבים גבוליים. חשוב לאתר מראש את נקודות התורפה של הצוואה, את המופיעים בגוף הצוואה – כגון פגמים צורניים או מהותיים בצוואה ההופכים את נטל ההוכחה ואת הפגמים בהליך ההורשה – כגון פגם בכשרותו של המצווה או מצבים שניתן לפרש אותם כמעורבות, תלות והשפעה בלתי הוגנת.
איתור נקודות התורפה יכול להתברר כעניין קריטי, שכן חוסר תשומת לב למציאות משפטית בעייתית בפן כלשהו הנדרש לקיום הצוואה – יכול להתגלות רק בתום ההליך המשפטי, מאוחר מכדי לתקן את המצב. לדוגמא, חוסר תשומת לב לפגם צורני בצוואה, יכול למנוע את ההבנה כי למרות שהנטל לפסילת הצוואה מוטל עקרונית על המתנגד לקיום, הרי שקיומו של פגם העביר את נטל ההוכחה על המבקש את קיום הצוואה. במציאות שכזו ללא נקיטת פעולות מהותיות תוך כדי ההליך, ניתן להפסיד בגין עניין טכני הנובע מאי קריאה נכונה של המפה המשפטית.
הליך התנגדות לקיום צוואה והליכי הגנה מפני התנגדות לקיום צוואה, הינם היפוכים משלימים. כל הפעולות אשר יש בהן כדי לאפשר ולבסס התנגדות לקיום צוואה, הינן פעולות אשר יש לשקול אותן היטב כאשר הבסיס הוא הגנה על צוואה ודחיית ניסיון להתנגדות לה. החוכמה המרכזית בניהול הליך הגנה כאשר התקבלה התנגדות לצוואה היא לדעת לצפות מראש את המהלכים האפשריים של המתנגד.
כזוכה על פי צוואה, נוצרת תחושה שגויה של ביטחון – שמאחר וקיימת צוואה לטובת הזוכה, הרי מדובר בהליך בטוח, שאין כמעט מה לעשות בו מלבד להמתין לסיומו.
במקרים לא מעטים, נוכחים זוכים על פי צוואה, שהגישה הסבילה של הדיפת התנגדות ללא פעולות אקטיביות מקדימות, עלולה להתגלות כטעות קשה שתביא לביטול הצוואה. כמובן, שרצוי מאוד להכין את ההגנה כנגד התנגדות צפויה, עוד בחיי המצווה וזאת הן בהכללת מנגנוני הגנה במסגרת הצוואה והן באיסוף נתונים אשר יסייעו בהליך ההגנה, כגון חוות דעת רפואית באשר למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה או בסמוך לה.
כאשר התקבלה התנגדות לצוואה – חובה על הזוכה המפורט בצוואה לבצע סריקה רחבה של כל עילות הפסלות הרלוונטיות ובעיקר לבחון קיומם של פגמים צורניים בצוואה.
המוקש המרכזי, בהעדר עילת התנגדות מבוססת הוא ליפול לסיטואציה של היפוך הנטל, הן בגין מציאת פגמים צורניים בצוואה והן בגין נסיבות אשר יש בהן כדי להקים חזקה כנגד הזוכה (כגון נסיבות המלמדות על חזקת תלות אשר מעבירה את הנטל).
בצד סריקה מדוקדקת של העילות והפגמים האפשריים, חשוב כמובן לבצע הכנה נאותה של הגורמים המעורבים, כדי שגרסאות המעורבים תהיינה קוהרנטיות ועולות בקנה אחד עם המציאות הנטענת. אין אפשרות להגן כראוי כנגד התנגדות לקיום צוואות, אלא באמצעות כל המידע הנוגע לביסוס התנגדות, שכן רק מידע זה יכול לאפשר חיזוי מלא ונכון של ההגנה הנדרשת.
בהליכים הנוגעים לצוואות ובמיוחד בהתנגדות לצוואה והגנה על צוואה מפני התנגדות קיים שוני מהותי בכל הנוגע לנטלי הוכחה, שכן הצד אשר הנטל עליו – מצוי במציאות כמעט בלתי אפשרית. עילות ההתנגדות לקיום צוואה, הכוללות מספר לא מבוטל של סעיפים המאפשרים פסלות צוואה, הינן עילות אשר כמעט בלתי אפשרי להוכיח את היפוכן. מאחר ובתיקי ירושה המצווה כבר אינו בין החיים, הרי כל ההתנהלות הקשורה למצווה – קשה מאוד להוכחה, בהעדרו של העד המרכזי. כך לדוגמא, עילת ההשפעה הבלתי הוגנת מאפשרת פסילת צוואה – אולם באם היה על הזוכה על פי הצוואה להוכיח כי לא היתה השפעה בלתי הוגנת – היה מוצא עצמו במצב בו לא היתה לו כמעט כל אפשרות לעמוד בנטל זה.
אמנם, מגיש צוואה לקיום נחשב כתובע ואילו המתנגד לצוואה נחשב כנתבע – עובדה אשר עשויה להטיל על מבקש הקיום את נטל ההוכחה בהיותו תובע, אולם נקבע כי מאחר והמתנגד הוא המבקש לפסול את הצוואה, הרי נטל ההוכחה להוכחת עילת פסלות, מוטל עליו.
עם זאת ולאור העובדה שהמצווה כבר אינו יכול להעיד בבית המשפט, נקבע כי נקודת המוצא היא שבמצבים בהם הצוואה אינה תקינה על פניה וקיים בה פגם צורני כלשהו, כמו גם במקרים בהם עולות נסיבות המחשידות את כשירות הצוואה, כגון יחסי תלות בין המצווה לנהנה על פיה – הרי שנטל ההוכחה עובר אל מבקש קיום הצוואה. כך, במצבים בהם הדרישות הצורניות שבכל צוואה אינן מתקיימות בשלמותן או הוראות חוק אחרות הנוגעות לסוג הצוואה שמבוקש לקיימה – אינן מבוצעות – הרי נטל שלילת העילות המאפשרות את ביטול הצוואה עובר לכתפי מבקש הקיום.
עניין הנטלים בהליכי התנגדות לקיום צוואה והגנה לאחר שהתקבלה התנגדות לצוואה הינו קריטי ועלול להטות את כף ההליך המשפטי ועל כן חשוב מאוד לפנות לעו"ד המתמחה בדיני ירושה שידע כיצד להתמודד עמו.