אדם רשאי להשאיר הוראות בחייו כיצד יחולק עזבונו לאחר פטירתו.
הדרך היחידה האפשרית על פי חוק להותרת הוראות שכאלה, היא בדרך של צוואה.
כל הותרת הוראות לאחר פטירה, שאינה ערוכה בדרך של צוואה – אינה תקפה ואינה מאפשרת לקיים את הכתוב בה.
כדי לערוך צוואה תקפה, יש לערוך את הצוואה באחת מארבעת הצורות האפשריות לעריכת צוואה.
להלן ארבעת צורות עריכת צוואה, מהפשוטה ביותר עד לנדירה ביותר.
צוואה בכתב יד
צוואה בכתב יד היא הפשוטה ביותר ומאפשרת לכל אדם, בפשטות להותיר מסמך הוראות מחייב לאחר פטירתו.
כדי שצוואה בכתב יד תהא תקפה – יש צורך במרכיב יסוד בסיסי והוא כתב יד של המצווה.
הדפסת המסמך או כתיבתו בכתב ידו של אחר – שוללת מהמסמך את תוקפו כצוואה.
בנוסף לכתב היד יש להוסיף אף תאריך וחתימה.
היתרון של צוואה בכתב יד הוא פשוט עריכתה אולם כאן אף חסרונה, שכן במצב של התנגדות לקיום צוואה לא יהיה אף גורם אשר יוכל להעיד על רצונו של המצווה, על הסובב את עריכת הצוואה ועל הנסיבות אשר יש בהן כדי לחזק את תוקפה וקיומה.
צוואה בעדים
צוואה בעדים היא הצוואה התדירה ביותר, שכן רוב רובם של עורכי הדין לענייני צוואות – עורכים אותה כצוואה בעדים.
צוואה בעדים יכולה להיות מודפסת או בכתב ידו של אחר, ואין היא נושאת כל סממן של המצווה מלבד חתימתו.
כדי שהצוואה תהיה תקפה – יש צורך בקיומם של שני עדים לצוואה, אשר יאשרו בגוף הצוואה שהם עדים לה וכי המצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו.
מלבד עדים לצוואה על הצוואה לשאת אף תאריך ורצוי כי המצווה יחתום על כל עמודיה ולא רק בעמוד האחרון.
בכל מקרה בו קיים חשש כי תוגש התנגדות לקיום צוואה שכזו, בין במצב בו המצווה מבוגר או חולה ובין במצב בו קיים חשש לטענות התנגדות נוספות – רצוי אף לתעד את עריכת הצוואה בוידאו, דבר אשר יכול לחזק מאוד את הצוואה ולצמצם התנגדויות לה.
צוואה בפני רשות
צוואה בפני רשות, היא צוואה הנערכת בפני שופט, דיין או נוטריון.
כדי שצוואה שכזו תהא תקפה – די לומר את דברי הצווי בפני השופט, הדיין או הנוטריון.
השופט הדיין או הנוטריון מעלים את הדברים על הכתב ומוספים את חותמתם.
צוואות בפני שופט או דיין הינן צוואות נדירות ואילו צוואה בפני נוטריון היא צוואה תדירה יותר, אולם צריך להקפיד במצב שכזה שכל ההוראות החלות על נוטריונים, מתמלאים אף בעת עריכת הצוואה, כגון קיומה של חוות דעת רפואית במצב של אדם שאינו נייד וכו'.
צוואה בעל פה
צוואה בעל פה – כשמה כן היא – צוואה שאומר אדם בעל פה לשני עדים.
צוואה בעל פה היא צוואה שאינה קיימת אלא בשיטת המשפט הישראלית והיא נשאבה מהמשפט העברי, שם קיימת "צוואת שכיב מרע".
עקרונית, אדם אשר צופה בפני מוות, כגון אדם העומד לעבור ניתוח מסוכן או אדם גוסס או הנכנס למצב של סכנה קשה – רשאי לומר לשניים, בין יחד ובין לחוד, את רצונו בדבר מה שיעשה בעזבונו לאחר פטירתו.
כדי שהצוואה בעל פה תהא תקפה – על העדים אשר שמעו את רצון המצווה להעלות את הדברים ששמעו על הכתב בדרך של "זכרון דברים" ולהפקיד את זכרון הדברים אצל רשם הירושות, סמוך ככל שניתן לקרות הארוע.
צוואה בעל פה תקפה ככל שהמצווה אכן אינו יכול עוד לערוך צוואה אחרת בתוך שלושים יום ממועד עריכתה (כגון אם המצווה נפטר בתוך שלושים יום).