פסק דין שושנה דמארי

כאשר אנו מבקשים להתנגד לצו קיום צוואה, לרוב אנו בוחנים את נסיבות המקרה לפי העילות הקלאסיות של התנגדות לצו זה, כגון היעדר כשרות משפטית, היעדר רצון חופשי וכדומה. אלא שכאשר אנו טוענים לפי אחת מאותן עילות, עלינו להוכיח את טענותינו לפי רף ההוכחה הנהוג בבית המשפט האזרחי.
עם זאת, לעתים פתוחה בפנינו דרך נוספת, והיא להעביר את נטל הראייה לצד השני, מה שמקטין את חובת הנטל הראייתי שחלה עלינו.

כדי להדגים זאת, נתייחס למקרה בו טיפלנו במשרדנו

עם פטירתה של הזמרת שושנה דמארי ז"ל, ירשה בתה, בושמי דמארי, את כל עזבונה. לימים, הבת חלתה, ובעת אשפוזה במוסד רפואי, החתים אותה אחד מהאחיינים של שושנה על צוואה על פיה כל עזבונה, לרבות עזבונה של שושנה דמארי, יעבור אליו לאחר מותה.

לאחר פטירת הבת, הגיש אותו אחיין את הצוואה לקיום. מנגד, כל שאר האחיינים יוצגו על ידי משרדי והוגשה בשמם התנגדות לקיומה של צוואה זו. במהלך ניהול ההליך המשפטי, התבררו העובדות הבאות – האחיין, אשר שם עינו בעזבונה של שושנה דמארי, ניצל את ימי מחלתה של הבת, התקרב אליה ורכש את לבה. במהלך אחד מאשפוזיה של הבת, דאג האחיין שעורך דין (אותו בחר בעצמו) יגיע למוסד בו שהתה המנוחה, והחתים אותה על צוואה בה הורישה לו הבת את כל עזבונה, לרבות את עזבונה של שושנה דמארי אותו ירשה.

על נטלים וחזקות בדיני צוואות

בנקודה זו חשוב להבין, כי במקרים רבים בהם מוגשת צוואה לקיום ומוגשת התנגדות לקיומה של הצוואה – העובדות הסובבות את המקרה מעוררות תמיהות, שאלות וחוסר נוחות, אולם אין בהן די כדי לפסול את הצוואה. במשפט האזרחי, הפרמטר המרכזי הוא "מאזן ההסתברויות", דהיינו הצד אשר יזכה במשפט הוא זה שמבחינת השופט הדן בתיק, מציג גרסה "מסתברת" יותר, ובאופן חשבונאי ניתן להגדיר זאת כמי שגרסתו מתקבלת על הדעת ביותר מחמישים אחוזים.

וכאן אנו מגיעים לאחת הנקודות החשובות ביותר בניהול הליכי התנגדות לקיומה של צוואה, עניין הנטלים והחזקות. מדובר בנושא רחב המכיל פרמטרים שונים ומגוונים מהמשפט האזרחי בכלל, ומן הדין האישי בפרט; נבחן את הנושא כפי שבא לידי ביטוי במקרה של בושמה דמארי.

ייחודה של צוואה נוטוריונית בהתנגדויות לצוואה

נקדים ונאמר כי חוק הירושה מאפשר ארבע דרכים לעריכת צוואה. אחת מהן, היא צוואה בפני רשות, דהיינו צוואה שנערכת בפני שופט, דיין או עורך דין שהוא גם נוטריון.  במצב שכזה, אין צורך בעדים או בכתב יד של המצווה ודי בכך שהנוטריון מאשר שהמצווה אמר לו את דברי צוואתו.

הצוואה הנדונה, היתה צוואה מסוג צוואה נוטריונית. במקרים בהם קיים קשר בין היורש לעורך הצוואה (כגון כאשר הוא זה שדואג לכך שעורך הדין שבחר יגיע למצווה) והצוואה נערכת כצוואה נוטריונית – קיים ליורש (הטוען לקיום הצוואה) יתרון מובנה בהליך התנגדות לקיומה של צוואה זו, בכך שאין עוד גורם אותו ניתן לחקור מלבד את הנוטריון (כמו עדים לצוואה), דבר שמקשה על הצלבת גרסאות, וממילא מקשה להגיע לחקר האמת.

עם זאת, צוואה נוטריונית לוקה אף בחוסר מהותי, חוסר אותו חשוב לנסות ולנצל. בהתאם לפסיקה, לפעולות שנעשות על ידי נוטריון ישנה מערכת חוקים נוספות המפורטות בהוראות החוק החלות על נוטריונים. בין שאר הוראות אלה, קיימת הוראה שפעולה נוטריונית שנעשית כאשר אדם רתוק למיטתו או נמצא במוסד רפואי – קיימת חובה לקבל אישור רפואי ביום עריכת הפעולה [ראו תקנות הנוטריונים, תקנה 4(ה)].

היעדר אישור רפואי מיום עריכת הצוואה: פגם אשר יש בו כדי להעביר את הנטל

במקרה זה של שושנה דמארי, התברר שהתעודה הרפואית ניתנה, אך לא ביום עריכת הפעולה. בפסק דין זלוף (ע"א 36/88 דורה זלוף נ' שאול זלוף), קבע בית המשפט כי העדרה של תעודה רפואית ואף הנפקת תעודה רפואית ביום אחר מאשר יום ביצוע הפעולה – יש בה כדי להוות סוג של פגם אשר יש בו כדי להעביר את נטל ההוכחה ממי שמתנגד לקיומה של הצוואה, למי שמבקש את קיומה של הצוואה: התעודה הרפואית נועדה להראות כי למצווה הייתה דעה צלולה ורצון ביום מתן הצוואה.

כאשר יש פגם צורני בצוואה, והתעודה לא הוצאה באותו היום, זה אמנם לא פוסל את הצוואה, אבל זה מעביר את הנטל לאחיין הטוען לקיום הצוואה, כי אכן המצווה הייתה בדעה צלולה בעת מתן הצוואה, ואי הוצאת התעודה הרפואית באותו היום, נבע מסיבה שאינה בעלת חשיבות.

עם בירור העובדות, התבקש בית המשפט לקבוע, כי מאחר והאישור הרפואי ניתן שלא ביום עריכת צוואה, הדבר מהווה פגם אשר יש בו כדי להעביר את הנטל לכתפי אותו אחיין אשר ביקש את קיום הצוואה. בית המשפט קיבל את הטיעון וקבע באופן רחב, כי מאחר והנטל עובר, משמעות הדבר שכעת על האחיין להוכיח את אמיתות הצוואה, דהיינו, בין השאר, את היותה המנוחה כשירה לערוך צוואה, את העדרה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של האחיין בעריכת הצוואה וכמובן את גמירות דעתה של המצווה לצוות כפי שפורט בצוואה.

פעולה זו, הביאה לכך, שהאחיין לא הרים את הנטל שהועבר אליו, והתוצאה היתה שהצוואה לא קוימה וניתן תחתיה צו ירושה המכריז על כלל האחיינים כיורשיה.

דוגמא זו הינה אחת מני רבות, בהן ניתן לנצל פגמים שונים בצוואה, כמו גם חזקות שונות, ולהעביר את הנטל למי שמבקש את קיום הצוואה, ובכך להגדיל באופן מהותי ועמוק את האפשרות לזכות בהתנגדות המוגשת לקיומה של אותה צוואה.