17. זכות הירושה של המדינה
(א) באין יורש לפי הסעיפים 10 עד 16, תירש המדינה כיורשת על-פי דין.
(ב) מה שירשה המדינה לפי סעיף זה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מכנסי העזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים –
(1) לאדם שערב מות המוריש היה מחסורו על המוריש;
(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו;
(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על-פי דין.
באין יורש לפי הסעיפים 16-10 לחוק – תירש המדינה כיורשת על-פי דין.
הוראת הסעיף הינה דווקנית, וכל ספק בדבר מונע את הפעלתה. כך, בהעדר הוכחה כי "אין יורש" לפי סעיפים 16-10 – לא תירש המדינה כאמור בסעיף זה, כלל.
"הוראה זו היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. המדינה זכאית לרשת רק אם הוברר, שאין אף יורש מאלה המפורטים בסעיפים 10 עד 16 לחוק. במקרה דנא אין כל ראיה שלמנוח אין יורשים מדרגה שלישית ואם ישנו יורש או יורשים כאלה, הרי הוא או הם יורשים את כל העזבון ולא רק שישית אחת ממנו, כפי שבטעות סבר הרשם המלומד. לפיכך לא הוכח קיומו של התנאי למתן צו-ירושה לטובת המדינה, והוא -שאין למנוח יורשים אחרים על-פי דין, ומההכרח היה לדחות את הבקשה."
נראה שהפרשנות הדווקנית של בית-המשפט העליון קיצונית במידה, ויכולה להסב נזק למי שמעוניין לקבל מענק על-פי הוראת סעיף 17(ב) לחוק – נוכח הקושי הקיים בשלילת יורשים מהפרנטלה השלישית.
בפועל נמנעת המדינה מלפעול על-פי סעיף זה, לאור הקושי הקיים בהוכחת העדר יורשים, ומעדיפה להעביר את נכסי המנוח לידיה בתוקף היות הנכסים נכסי נפקדים.