חלוקה על-פי הסכם

110. חלוקה על-פי הסכם

(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית-משפט.

(ב) מנהל העזבון יציע ליורשים תוכנית לחלוקת נכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.

(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יביא אישורו של בית-משפט במקום הסכמתו.

(ד) מתחלקים נכסי העזבון על-פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112 עד 117.

חלוקה על-פי הסכם

צו או הסכם לחלוקת נכסי העזבון בין היורשים קובע איזו זכות ואיזה נכס יקבל כל אחד מיחידי היורשים לבעלותו הייחודית. מטרתו – להביא לפירוק השותפות בין השותפים בנכסי העזבון, שותפות שנוצרה עם מות המוריש.

אישור בית-המשפט במקום הסכמת יורש פסול-דין

חוק הירושה מקנה לבית-המשפט, בהוראות סעיפים 110(ג) ו-154, סמכויות המאפשרות חלוקת עזבון, כשאחד היורשים הוא פסול-דין. כאשר החסוי לא מיוצג על-ידי אפוטרופוס, יכול בית-המשפט של ירושה לברור לו אחת משתי החלופות:

(א) אישור מכוח סעיף 110(ג) לחוק הירושה, שאזי ניתן לראות באישור כהסכמה מטעם פסול-הדין.

(ב) פניה לסעיף 154 לחוק הירושה ומנוי אפוטרופוס לענייני ירושה לחסוי.

על אפוטרופוס לענייני ירושה, שמונה מכוח חוק הירושה, חלים בשינויים המחויבים, דיני האפוטרופסות של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.