יורש פסול ויורש שהסתלק

15. יורש פסול ויורש שהסתלק (תיקון התשמ"ה)

מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם.

חלקו מתווסף לשאר היורשים – על-פי דין או צוואה

הסעיף קבע את בטלות זכות הירושה של מי שנפסל לרשת או הסתלק שלא לטובת המנויים בסעיף – אולם סתם ולא פירש, מה יעשה בחלקו של אותו יורש בעזבון.

כל שציין המחוקק הוא, שחלקו יתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם. האם כוונתו היתה שחלקו יחולק בין שאר היורשים על-פי דין, בהתאם לחלקיהם, או שמא חלקו יחולק בין הזוכים על-פי הצוואה, בחלקים הקבועים בה, במידה וקיימת צוואה.

שאלה זו נדונה ב-תע"ז (ת"א) 6095/89, בהקשר לפרשנות סעיף 50 לחוק, שהינו הסעיף התאום לסעיף 15 לחוק, במקרה של צוואה. בפרשנות אותו סעיף נזקק בית-המשפט לפרשנות סעיף 15 לחוק. היזקקותו זו התבססה על הכלל כי בפרשנות חוק הירושה יש לחפש את הפרשנות הנכונה מתוך הוראות חוק הירושה גופן.

סעיף 15 לחוק דן בנסיבות הזהות לנסיבות בהן דן סעיף 50, אולם בהתייחס ליורש על-פי דין – בעוד סעיף 50 דן ביורש על-פי צוואה.

בסעיף זה נקבע, כי חלקו של יורש כאמור מתווסף לשאר "היורשים" על-פי חלקיהם.

הגדרת המונח "יורשים" מצויה בסעיף 2 לחוק – "היורשים הם היורשים על-פי דין או זוכים ע"פ צוואה, הירושה היא על-פי דין זולת מקרה שהיא ע"פ צוואה".

סעיף זה מקנה, למעשה, מעמד שווה לזוכים על-פי צוואה כיורשים על-פי דין. החלוקה לשני הסוגים באה, לפיכך, להצביע על מקור הזכות בלבד.

לפיכך, כאשר מדובר בבטלות זכותו של יורש לירושה על-פי דין – הרי לפי שייכות זו, יחולק חלקו לשאר היורשים על-פי דין, ומאידך, כאשר מדובר בבטלות חלקו של זוכה על-פי צוואה – הרי על-פי כלל שייכות זה – יחולק חלקו בין שאר הזוכים על-פי הצוואה, בהתאם לחלקיהם.

לפיכך, כאשר זכותו של יורש בירושה על-פי דין מתבטלת – יזכו בה שאר היורשים על-פי דין, בהתאם לחלקיהם.

כב' הנשיא מ' שמגר, אשר נדרש לעניין זה במסגרת הערעור על פסק-הדין – הפך את החלטת בית-המשפט המחוזי, וקבע כי חלק העזבון אשר לגביו נמצא היורש על-פי הצוואה פסול מלרשת – יחולק בין היורשים על-פי דין ולא שאר היורשים על-פי הצוואה.

בעניין זה נמצא אחד היורשים פסול מלרשת, מאחר והיה בן-זוג של עורך-הדין אשר ערך את הצוואה.

על-פי הפרשנות, אותה אימץ הנשיא מ' שמגר, הרי כאשר המוריש לא ציין בצוואתו מי ירש את חלקו של יורש שימצא פסול מלרשת – יש לראות את אותו חלק או אותה מנה בעזבון, כנכסים שהמוריש לא ציווה אותם לאיש.

מצב זה, בו לא ציווה המוריש חלק מהעזבון במסגרת הצוואה – הוסדר במסגרת הוראת סעיף 66(ב) לחוק, שם נקבע כי מקום שציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום, ועל הנותר צו ירושה.

בהתבסס על העיקרון המנחה בחוק, כפי שנקבע בהוראת סעיף 2 לחוק – כי הירושה היא על-פי דין זולת במידה שהיא על-פי צוואה – הרי המשמעות המצטברת של ההוראות היא, שבכל מקום שהצוואה לא מורה מה יעשה בחלק העזבון – יחול על חלק זה העיקרון הכללי והבסיסי – שחלוקתו תעשה על-פי כללי הירושה על-פי דין.

העדפת שאר היורשים על-פי הצוואה על-פני היורשים על-פי דין – מהווה פעולת העשרת שאר היורשים על-פי הצוואה מעבר למה שהוריש להם המצווה, וכמוה כהתערבות בלתי-מוצדקת בחופש לצוות.

במקרה בו אין בנמצא כל "קרובים" נוספים, ומלבד אלו שהסתלקו או נמצאו פסולים מלרשת אין כל קרובים הזכאים לרשת – תירש המדינה על-פי הוראת סעיף 17 לחוק.

מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם תחושת הצדק ובדרך-כלל אף עם רצון המוריש.

המצב בטרם תיקון סעיף זה (תיקון מס' 7), העמיד את חלפיהם של המסתלקים הפסולים בנעליהם, ויתכן כי צודק יהיה לאמץ מצב עבר זה, על-פני העברת העזבון לידי המדינה.