71. כוחם של צו ירושה וצו קיום
צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו.
71. כוחם של צו ירושה וצו קיום
צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו.
תוצאתו הרגילה של צו ירושה וצו קיום צוואה היא כשל כל פסק-דין חפצא, ולכן כלפי כולי עלמא מעמיד פסק-דין כזה הכרעה סופית ומחייבת. לכן גם אם יסתבר כי הצו מוטעה וניתן על-בסיס עובדות מוטעות – אין הוא בטל אלא ניתן לביטול בדרכים המופיעות בחוק.
ההסכם שנעשה בין יורשים, הסותר את האמור בצו – אולי מחייב את היורשים בינם לבין עצמם, אולם אין הוא מחייב צד שלישי.
גם אישור ההסכם בבית-המשפט, אינו מקנה לו תוקף כלפי כל העולם, כנגד הצו או כנגד הצו המתוקן.
צו קיום צוואה מעניק תוקף של פסק-דין לעניין תוקפה של הצוואה והעדר כל פגם בקיומה.
לעיתים עורכים היורשים הסכם, בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, ובמסגרתו עושים עסקאות בירושה וקובעים חלוקה שונה מזו הקבועה בצוואה.
בעניין קזצ'קוב נדון מקרה בו ערכו היורשים על-פי צוואה הסכם בנוגע לחלוקת עזבון המנוח באופן שונה מהאמור בצוואה, כאשר הסכם זה קיבל תוקף של פסק-דין כחלק מצו קיום הצוואה.
הסכמת היורשים כללה אף הסכמה כי בנוגע לדירה הכלולה בעזבון, רשאי אחד היורשים להעלות בעתיד, במסגרת התדיינות נפרדת, טענות בנוגע לכשרות המצווה לצוות, טענות בנוגע להשפעה בלתי-הוגנת על המצווה וכו'.
כב' השופט שמגר פסל הסכמה זו, וקבע כי אל לבית-המשפט לדון בה, תוך הבהרת משמעות צו הקיום ונפקותו.
עצם מתן צו קיום לצוואה, מהווה הצהרה כי נתקיימו כל דרישות החוק בנוגע לצוואה, לרבות כשרותו של המצווה לצוות, העדר השפעה בלתי-הוגנת וכו'.
במקרים בהם נודע לבית-המשפט, לרבות בדרך של אמירת היורשים בהסכם הנלווה לבקשת הקיום, כי קיימות טענות כנגד כשרות המצווה, השפעה בלתי-הוגנת וכו' – אל לו ליתן צו לקיום הצוואה.
מתן צו קיום מהווה, מכללא, הצהרה על העדר כל פגם בעריכת הצוואה.
הסכמה לפני בית-המשפט לקיומה של הצוואה ככשרה ללא עוררין, איננה מתיישבת עם הסכמה והצהרה בו-זמניים, כי אחד היורשים יטען בהליך משפטי אחר את היפוכו של דבר.
העובדה שהיורשים הסכימו ביניהם להתדיין בנוגע לנכס מהעזבון בהליכים עתידיים, תוך העלאת טענות הסותרות את מהות צו הקיום – אינה יכולה לחייב את בית-המשפט.
"בית-המשפט לא צריך היה לתת תוקף להסכמה, שסותרת את תקנת הציבור, ולקיים צוואה כאשר הוא ידע אותה שעה שיש טענה בדבר העדר כשרות לצוות, שהוא לא בירר אותה לגופה."
"כזה הוא איפוא גם כוחו של צו-הירושה המתוקן, וכמו הצו המקורי מכריז גם הוא כלפי כל העולם שאלה הם היורשים ובלתם אין."
מה דינו של בעל זכויות ישיר בצו הירושה או צו קיום הצוואה שרכש זכויות על-פי צו וכעת דורשים תיקונו, באופן שהתיקון יפגע בזכויות אלו?
באיזה הליך עליו להעלות טענות אלה? (באם מדובר בצד ג' עומדת לו הגנת החוק בכפוף לרכישת הזכויות בתום-לב ובתמורה).
ב-ע"א 593/75, נדון מקרה כאמור, בו בעל זכויות ישיר בצו, רכש זכויות על-יסוד צו ירושה, וכעת מבקשים את תיקונו באופן שיפגע בזכויות אלה.
נפסק:
"טענות אלה אין מקומן ואין שעתן בהליכים לתיקון צו-הירושה, אלא עליו היה לפתוח בהליכים נפרדים כדי להוכיח שלמשיב עומדות זכויותיו למרות פקיעת תקפו של צו-הירושה המקורי."
סעיפים 73 ו120- לחוק, מעניקים הגנה לצד שלישי וכן ליורש אשר בעקבות התיקון שונה חלקו בעזבון או נושל ממנו כליל.
תיקון הצו, סביר כי יחול רטרואקטיבית, וההגנות האמורות בסעיפים הנ"ל, יגנו על פגיעה ונזק מפני צדדים שלישיים ויורשים שפעלו בתום-לב.
לקביעה זו, ולתחולתו הרטרואקטיבית של התיקון – משמעות והשלכות לגבי המקרים שאינם באים בגידרם של סעיפים 73 ו120- לחוק. לפיכך, קביעת סעיף 71, לאור עמדה זו, חלה רק לגבי האמור בסעיף 73, ככל שהדבר נוגע לצדדים שלישיים.
צו ירושה או צו קיום צוואה אינם אלא צווים הצהרתיים הקובעים מי הם היורשים ומה חלקיהם בעזבון.
צווים אלו אינם יוצרים זכויות אלא מהווים תעודה המגדירה את חלקו של כל יורש ותו לא.
לפיכך, אם התברר כי צו הירושה או צו הקיום חסרי תוקף, כגון צווים שניתנו בבית-דין דתי בלתי-מוסמך, יש להבחין בין שני מצבים:
* כאשר המצב החוקי והעובדתי תואם את האמור בצו.
* כאשר המצב החוקי והעובדתי אינו תואם את האמור בצו.
במקרה הראשון, אין לתקוף ואין לבטל את הפעולות שבוצעו, שכן הם בוצעו בהתאם לזכויות החוקיות והעובדתיות הנכונות, והצו שיקף למעשה, נכונה, מצב זה.
להעדר תוקפו החוקי של הצו אין כל משמעות, כאמור, שכן כל כולו הצהרה של זכויות ולא יצירת זכות שמכוחה פועלים.
במקרה השני, יש לפעול לביטול הפעולה, ובית-המשפט ייעתר לכך (בכפוף לזכויות צד ג' שרכש זכות בהסתמך על הצו) בנוגע לאותם חלקים השונים מהאמור בצו חסר התוקף.
מאחר שהצו הינו הצהרתי גרידא המצהיר על זכות הקיימת ליורש ואינו יוצר זכות זו – הרי פעולה שנרשמה על-סמך צו זה, כגון רישום בעלות בנכס מקרקעין – הינה פעולה תקפה, באשר תוכן הצו שיקף את המצב העובדתי הנכון.
העובדה שהצו היה חסר תוקף אינה משנה. העובדה שתוכנו של הצו היה נכון – יש בה כדי למנוע את תקיפת הרישום או ביטולו.
אין אדם יכול "לבוא לבית המשפט ולתבוע את עלבונו של החוק, אלא אם כן זכותו נפגעה."
צו ירושה וצו קיום צוואה מכריזים כאמור על מיהות היורשים, פרטי המנוח ופרטי היורשים.
ומה דינו של צו אשר הסתבר כי הוא מוטעה, צו שהפרטים הכלולים בו אינם עולים בקנה אחד עם העובדות הנכונות של המקרה?
שאלה זו נדונה והוכרעה על-ידי כב' הנשיא שמגר בעניין שאולוב.
במקרה זה צו קיום הצוואה התייחס לפרטי מנוח השונים מפרטי המנוח המצויינים בצוואה.
נקבע כי צו ירושה וצו קיום צוואה הינם כפסק-דין חפצא וכוחם יפה כולי עלמא גם אם ניתנו על-בסיס עובדות מוטעות.
הגישה הנקוטה בהוראת סעיף 71 לחוק תומכת בגישה זו באשר היא קובעת מפורשות כי כוחם של צווים אלה יפה כלפי כל העולם, כל עוד לא תוקנו או בוטלו.
לנגד עיני המחוקק עמדה איפוא האפשרות, כי יתכן שתיפול טעות בצו ירושה או בצו קיום צוואה, והיא תתוקן בהמשך, אך הוא ראה בכל זאת לנכון להשאיר אותם צווים בתוקפם עד לתיקונם או לביטולם.
"גישה זו רצויה לאור מטרתם של הצווים האמורים הבאים להעניק, בין היתר, ודאות בנוגע למצב המשפטי בענייני ירושה."
בעניין בר עוז דחתה כב' השופטת תמר אברהמי את טענת המבקש, כי צו קיום הצוואה בטל מחמת היות הצוואה פרי זיוף ומרמה. כב' השופטת קבעה, כי לאור הוראת סעיף 71 לחוק הירושה, כוחו של צו קיום צוואה יפה כלי כל העולם כל עוד לא תוקן או בוטל, ולכן אין מקום לטענת המבקש כי הצו "בטל", שכן צו קיום צוואה לעולם אינו בטל מעיקרו אלא ניתן לביטול.
צו ירושה או צו קיום צוואה מהווים "פסק-דין" לכל דבר ועניין, וככאלה, עיכוב ביצועם מפאת ערעור עליהם, הינו כעיכוב ביצוע כל פסק-דין על התנאים הנדרשים לשם עיכובו:
ראשית – שיש למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו.
שנית – שעלול להיגרם למבקש נזק על-ידי ביצוע פסק-הדין לאלתר, ונזק זה עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע הצו.
אין להביא הבקשה לעיכוב ביצוע הצו בפני בית-המשפט שלערעור, אלא לאחר שהובא בפני בית-המשפט לענייני משפחה, והלה דן בו.
הוראת סעיף 21 לחוק ההתיישנות קובעת שפסק-דין, אשר לפי תוכנו אינו טעון ביצוע, אין הוא גם נתון להתיישנות. כך, למשל, פסק-דין המצהיר על גילו של אדם, או פסק-דין המצהיר על אבהותו של פלוני. כך גם צו הירושה וצו קיום צוואה, המצהירים על זכויותיהם של יורשים, הם הצהרות שאינן טעונות ביצוע כשלעצמן, אף-על-פי שיש להן, כמובן, גם תוצאות רכושיות. תיתכן האפשרות שכתוצאה מן ההצהרה יהיה התובע שזכה בה זכאי לתבוע סעדים נוספים, אחרים, שיחייבו את הנתבע בעשיית מעשה – אולם בשלב הראשון, עומדת ההצהרה בפני עצמה, בלי שהיא יוצרת כשלעצמה חיוב בעשיית מעשה.