ע', תושב המרכז, חי בנתק ממשפחתו במשך יותר מ-20 שנה, לאחר שיחסיהם התדרדרו. בשנותיו האחרונות, סבל מבעיות בריאותיות קשות, כולל סוכרת שפגעה בראייתו והפכה אותו לסיעודי. בתקופה זו, שני חברים קרובים ליוו אותו, טיפלו בו, וסייעו לו בפעילויות יומיומיות, כולל הגעה לבית הכנסת השכונתי. בצוואתו, הוריש ע' את הונו, שעמד על 15 מיליון שקלים, לאותם חברים.
לאחר פטירתו, משפחתו של ע' התנגדה לצוואה, וטענה כי שני החברים השפיעו עליו באופן בלתי הוגן ואילצו אותו להוריש להם את רכושו. עו"ד בעז קראוס, שייצג את החברים, הציג ראיות לכך שהקשר בין המנוח למשפחתו היה מנותק במשך עשרות שנים. הוא הדגיש את המחויבות והדאגה שהפגינו החברים כלפי ע', ואת העובדה שהמנוח בחר בהם ביודעין כיורשיו.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את טענות המשפחה, וקבע כי לא הוצגו ראיות להשפעה בלתי הוגנת. השופט ציין שהעדר הקשר בין המנוח למשפחתו הופך את טענותיהם ללא מבוססות. הצוואה אושרה, והרכוש הועבר לידי החברים.
12.09.24 – פורסם באתר מאקו
