75. מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח)
(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
(ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס.
75. מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח)
(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
(ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס.
הוראת סעיף 75(ב) הינה הוראה פלילית הכלולה בחוק, והפרתה מאפשרת הטלת מאסר כאמור.
עם זאת, ניתן בהחלט לטעון כי תהיה התוצאה העונשית אשר תהא, אין בה בלבד הצדקה לשלול מאדם את זכותו על-פי צוואה חוקית, ושלילה כזאת עלולה לפגוע קשות בעיקרון הראשון, והוא – כיבוד רצון המנוח.
הסעיף אינו קובע סנקציה של ביטול הצוואה מחמת איחור בהבאה לידיעת בית-המשפט.
אולם, יש לזכור כי למרות העיקרון של כיבוד רצון המנוח והפגיעה ביורשים על-פי הצוואה החדשה, הרי לא ניתן יהיה להגיש צוואות לבית-המשפט באיחור רב ללא כל הסבר או הצדקה. זאת הן לאור סעיף 75, והן לאור סעיף 72א לחוק.
"החוק לא קבע קו גבול ברור עד מתי ניתן יהיה למסור צוואה לבית-המשפט. בחוק לא נאמר כי אחרי פרק זמן מסויים צוואה לא תתקבל. עם זאת אין להניח או לשער כי ניתן להגיש צוואה לבית-משפט באיחור רב ללא כל גבול ולעניין אין לעולם סוף… המחוקק בחר בהצבת קו גבול גמיש המסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט…".