שינויים לאחר מות המוריש

70. שינויים לאחר מות המוריש
(א) מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה שינוי אחר, יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף 69 כמצבם בזמן מתן הצו.
(ב) נתמנה מנהל עזבון, יצויין הדבר בצו-הירושה או בצו-הקיום.

יורש של יורש – הצורך בצו נפרד

לעיתים, לאחר פטירת המוריש ובטרם בקשת צו ירושה או צו קיום צוואה בגינו, נפטר היורש, ויורשו של היורש מבקש את צו הירושה או אמור להיכלל בין היורשים מכח היותו יורשו של יורש הנפטר.

הוראת סעיף 70 לחוק דנה בסיטואציה זו, וציוויה האופרטיבי מתייחס לחובת פירוט האמור בסעיף 69 לחוק, כמצבם בזמן מתן הצו.

השאלה הפרקטית העולה במקרה זה, כפי שנתבררה בעניין ניסמן, היא השאלה האם קיים צורך בקבלת צו נפרד, אשר קובע מי הם יורשי היורש שנפטר, או שמא ניתן במסגרת הבקשה למתן הצו העיקרי לבקש אף את קביעת זהותם של יורשי היורש.

כב' הנשיא שמגר השיב על כך בשלילה, תוך קביעת הצורך בשני הליכים נפרדים, האחד - לקביעת יורשי היורש, והאחר - קביעת יורשי המוריש.

הוראות חוק הירושה המתייחסות לחובת הפרסום וזכות ההתנגדות, הזמנת נושים, זכויות קדימה בנכסי העזבון וכד' - נמצאות נעקפות, באם ניתן יהיה לקבוע במסגרת הבקשה לקביעת יורשי המוריש, אף את זהותם של יורשי היורש.

"אין מנוס מן המסקנה, כי הוכחת זהותם וזכויותיהם של יורשי היורש חייבת להיעשות בדרך המלך. הדרך החוקית היחידה לכך היא המצאתו של צו ירושה (או צו קיום צוואה) לגבי עזבונו של היורש שנפטר".

אופן הגשת הבקשה

מאחר שקביעת יורשי היורש צריכה להיעשות במסגרת בקשה נפרדת ולהינתן בצו נפרד - חסומה האפשרות לקבלת צו ירושה או צו קיום צוואה בדבר יורשי המוריש, אלא לאחר קבלת צו הקובע את זהותם של יורשי היורש.

כל זאת, כאשר מעוניינים בקבלת צו אופרטיבי אשר על בסיסו ניתן יהיה לחלק באופן שמי את העזבון.

אולם, כאשר די למבקש הצו כי יורשי היורש שנפטר יקבעו באופן כללי - אין מניעה לציין בבקשה כי יורשי היורש שנפטר הם: "יורשי היורש שנפטר", ללא פירוט.

במקרה זה, ניתן יהיה לקבל צו ירושה או צו קיום אף בטרם מתן צו הקובע את זהותם של יורשי היורש שנפטר, תוך ציון כללי, ללא שם, שיורשי המוריש, בין היתר, הם "יורשי היורש... שנפטר לאחר מות המוריש".

כלומר, כאשר יורש נפטר לאחר מות המוריש, הוכר בנוהג ובפסיקה של בית- המשפט אפשרות מתן צו ירושה בשתי חלופות:

(א) מתן צו ירושה תוך ציון שמם של יורשי היורש - כפוף להמצאת צו ירושה או צו קיום של יורשי היורש.

(ב) מתן צו ירושה תוך ציון כללי תחת שם היורש שנפטר: "יורשי היורש שנפטר" - כפוף להמצאת תעודת פטירה של היורש.

פרשנות מצמצמת השוללת את קיום החלופה השניה עלולה לעיתים לסרבל ולהאריך מאוד את הליך ההורשה ללא הצדק.

טול לדוגמה מקרה בו המוריש הותיר אחריו שורה של יורשים. אחד מהיורשים נפטר, וקבוצת יורשיו אינה מטפלת בהוצאת צו ירושה. אין סיבה למנוע משאר יורשיו של המוריש הוצאת צו ירושה בהעדר שיתוף פעולה מצד יורשי יורש. העדר שיתוף פעולה אף יכול לנבוע מכך שחלק מיורשי היורש טרם אותרו. אין סיבה גם לעכב את חלוקת העזבון בנסיבות אלה.

החלופה השניה של מתן צו ירושה תוך ציון כללי תחת שם היורש שנפטר עונה לאלמנטים הנדרשים בסעיף 70(א) לחוק הירושה.

תקנה 14(ג) לתקנות הירושה מתייחסת לחלופה הראשונה ואינה שוללת את קיומה של החלופה השניה.

אין הצדקה לעכב למשך שנים מתן צו ירושה או צו קיום צוואה רק מהטעם שההליכים המשפטיים בעניין הכרזה על יורשי יורש טרם הסתיימו, וזאת כשהיורש נפטר לאחר מות המוריש.

מתן צו ירושה בחלופה השניה יאפשר גם למנהל העזבון של היורש לבוא בנעלי יורשי היורש לעניין עזבון המוריש.

זאת ועוד, צו ירושה הינו סעד הצהרתי שמעניק בית-המשפט, וככזה אופן ניסוחו נתון גם לשיקול-דעת שיפוטי של בית-המשפט.

גם בחלופה השניה מוצהר שחל שינוי ומת יורש אחר מות המוריש, אלא שבעניין השינוי - הצו ההצהרתי מנוסח באופן כללי, ולא ספציפי.

סעיף 70(ב) – ציון מינויו של מנהל עזבון בצו הירושה או בצו קיום

ב-ת"ע 12440/99 הביע כב' השופט שוחט דעתו, כי סעיף 70(ב) לחוק הירושה מדבר על מצב בו לעת מתן צו הירושה או צו הקיום מונה כבר מנהל עזבון - או אז יצויין הדבר בצו ירושה או בצו קיום ולשון "נתמנה" מלמדת על כך. אין הכרח שצו הירושה או צו קיום "ימתינו" עד להכרעה בשאלה אם מונה מנהל עזבון אם לאו מהחשש שמא ימונה ואז צריך יהיה לציין זאת בצו עצמו.

הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לרשם ונתמלאו התנאים למתן הצו יינתן הצו על-ידי הרשם. הוגשה במקביל בקשה לרשם למינוי מנהל עזבון בהסכמת כל הנוגעים בדבר ונעתר הרשם לבקשה יציין זאת בצו כנדרש בסעיף 70(ב) לחוק.

הוגשה תובענה למינוי מנהל עזבון לבית-המשפט בשל אי-הסכמה של "כל הנוגעים בדבר" ייתן הרשם את צו הירושה או את צו הקיום ללא כל קשר לתובענה למינוי מנהל עזבון המתנהלת בבית-המשפט. יתמנה מנהל עזבון יתוקן הצו בהתאם ואם בכל זאת מבקש הרשם להמתין בעניין מתן הצו עד להכרעה בשאלת המינוי, דבר שאינו רצוי, שהרי יתכן שההכרעה בשאלת המינוי תארך ותזכה אף לערעור, אין להעביר את התיק לבית-המשפט ולסרבל את המערכת. ברגע שיינתן המינוי ראוי שתועבר הודעה על כך לרשם והוא יציין זאת בצו.

לדעת כב' השופט שוחט פרשנות זו נכונה שכן לעיתים מוגשת הבקשה למינוי מנהל עזבון על-ידי היורשים/ הזוכים רק לאחר מתן צו ירושה או צו קיום, כשהם מגיעים למסקנה כי אין הם יכולים לנהל את העזבון בעצמם בשל מחלוקות ביניהם או מכל סיבה אחרת. האפשרות לקיומו של מצב כזה מלמדת כי אין מקום לקשור בין השניים.

 

פורסם בקטגוריה צו ירושה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.