21. הפקדת צוואה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח)
(א) מי שעשה צוואה בכתב יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לענייני ירושה; ההפקדה תהיה במסירת הצוואה על-ידי המצווה עצמו לרשם לענייני ירושה.
(ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
(ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד.
הוראת הסעיף מאפשרת למצווה להפקיד את צוואתו בבית-המשפט – הגם שאין כל חובה לעשות כן.
היתרון בהפקדת צוואה בבית-המשפט מובהרת בהוראת סעיף-קטן (ב), בדבר מועד עריכת הצוואה במקרה שהדבר אינו ברור מהצוואה עצמה.
יתרון טכני באפשרות זו הינו שמירת הצוואה בפני אובדן או קלקול.
וראה בתקנה 338(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות בנוגע לסודיות ההפקדה. יצויין כי זכותו של המצווה לקבל את צוואתו חזרה, כמפורט בסעיף 21(ג) – אין משמעותה כי צוואה שהושבה בטלה, אלא אם כן בוטלה בהתאם להוראת סעיף 36 לחוק.
הפקדת הצוואה בלשכת הרשם לענייני ירושה אינה מבטיחה כי המסמך המופקד הוא אכן צוואה בת-תוקף הממלא אחר הדרישות הצורניות והאחרות הצריכות לצוואה. עם הפקדת הצוואה מושלמת פעולה טכנית בלבד – מסירת מעטפה סגורה להפקדה ולשמירה. מקבל המעטפה בלשכת הרשם לענייני ירושה אינו בודק את תוכנה, ואינו מאשר בצורה כל שהיא כי המסמך המצוי בתוכה הוא צוואה בת-תוקף. אנשי לשכת הרשם לענייני ירושה אינם בודקים את תוכן המסמך המוכנס למעטפה, אינם מביעים דעה בדבר תוקפו של המסמך, לעיתים קרובות, ובדרך-כלל, אינם יודעים מה תוכנו. עם זאת "למרות שההפקדה היא פעולה טכנית בעיקרה של מסמך למשמרת בבית-המשפט (כדין שהיה קיים עת כתיבת הדברים, כיום בלשכת הרשם לענייני ירושה – לא במקור) פעולה שיש לה השלכות משפטיות…".
בעניין נקדימון נקבע, כי הפקדת הצוואה בבית-המשפט יום לאחר עריכתה, גם אם היא יכולה להיות חיזוק ראייתי, אין בכוחה להוות תחליף לדרישת כתב-ידו של המצווה, שהיא דרישה קונסטיטוטיבית בצוואה בכתב-יד. טענת התובעת, כי המנוח אישר בפני המזכיר הראשי כי קרא את הצוואה והאמור בה הוא רצונו והוא אף חתם עליה בפני המזכיר – נסתרת על-ידי פרוטוקול ההפקדה, על פיו וידא המזכיר הראשי את זהות המנוח, קיבל את הצוואה המצויה במעטפה סגורה וחתומה בשעווה, המנוח חתם על המעטפה והצהיר כי צוואתו מצויה בתוכה. מכל מקום, גם אליבא דגרסת התובעת, אין באמור כדי לרפא את הפגם שהצוואה לא נכתבה כולה בכתב-ידו של המנוח.
הוראת סעיף 21(א) מציינת כי ההפקדה תהיה במסירת הצוואה "על-ידי המצווה עצמו".
לפיכך, הפקדה כאמור צריכה להיעשות על-ידי המצווה עצמו, ואין הוא יכול למנות שלוח לביצוע הפעולה (ראה סעיף 1(ב) לחוק השליחות, המגביל חלותו על פעולות שהוגבלו על-פי דין לביצוע אישי).