הצורך בצו קיום צוואה

39. הצורך בצו קיום צוואה
אין לתבוע זכויות על-פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות הפרק החמישי.

זכויות היורשים וצו קיום צוואה

סעיף 2 לחוק מגדיר "יורשים" כ-"יורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה". כלומר - המונח "יורשים" מתייחס גם לזוכים על-פי צוואה, אף בטרם ניתן עליה צו קיום. מעמדם של זוכים על-פי צוואה כיורשים, נוצר מיד עם מותו של המוריש, עוד לפני מתן צו קיום, צו הקיום אינו אלא "הצהרת בית-המשפט" על תוקף הצוואה ועל זכויות היורשים. צו קיום צוואה אינו יוצר את זכויות היורשים, אלא מצהיר עליהן בלבד ונותן להן תוקף מחייב.

משמעותו של סעיף 39 לחוק הירושה היא, שיש צורך בצו קיום כדי שהיורשים יוכלו לתבוע את זכויותיהם על-פי הצוואה, אולם לא יתכן מצב ביניים, שבו נכסי העזבון אינם בידי אחד מהשניים: מנהל העזבון, ואם לא מונה מנהל - היורשים.

צו-קיום שניתן בחו'ל - אי-תחולתו

סעיף 39 לחוק מהווה הוראת חוק ספציפית, המייחדת תביעת זכויות על-פי צוואה.

כעיקרון, חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958, מסדיר את אופן אכיפת פסקי-דין זרים בישראל, וצו קיום צוואה בכלל פסק-דין הוא.

לפיכך, צו קיום צוואה שניתן במדינה זרה - היה מקום לבצע אכיפתו באמצעות ההליכים הרגילים הקבועים בחוק הנ"ל.

הוראת סעיף 39 לחוק - שוללת שימוש בחוק אכיפת פסקי חוץ, כדרך לאכיפת צו קיום צוואה שניתן במדינה זרה.

כהוראת חוק ספציפית המתייחסת לקיום צוואות בלבד - גוברת הוראה זו על הדין הכללי.

לפיכך, בכל מקרה בו קיים צו קיום שניתן במדינה זרה - אין המבקש לאוכפו יכול לעשות כן אלא בדרך הקבועה בסעיף 39 לחוק, דהיינו לבצע הליך מחודש, בישראל, למתן צו-קיום - "לפי הוראות הפרק החמישי" לחוק.

הוראת הסעיף אינה מבחינה בין מצווה שמקום מושבו האחרון היה בחוץ-לארץ לבין מצווה שמקום מושבו האחרון היה בישראל. גם הראשון וגם האחרון כפופים להוראת סעיף 39 לחוק.

פורסם בקטגוריה פסילת צוואה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.