אין ידיעה קונסטרוקטיבית מכוח פרסום לפי סעיף 67 לעניין סעיף 72 לחוק
בעניין מילר טענו המערערות שהיה על רשם הירושה לא להיזקק לבקשה לביטול צו ירושה, על-פי כללי השיהוי המעוגנים בהוראת סעיף 72(א) לחוק הירושה. בא-כוח המשיב טען שלמרשו נודע לראשונה על מתן צו הירושה מתביעה שהגישו המערערות. בא-כוח המערערות לא הכחיש זאת. בא-כוח המערערות התמקד בטיעון משפטי: "למשיב ידיעה קונסטרוקטיבית כיוון שהצו פורסם כדין, ואז לא היתה חובה להביא לידיעתו".
כב' השופט גייפמן פסק כי לעניין טענת שיהוי, המעוגנת בהוראת סעיף 72(א) לחוק הירושה, הפסיקה לא החילה קונסטרוקציה של "ידיעה קונסטרוקטיבית" מכוח הפרסומים של הבקשה לצו ירושה, שבוצעו ברשומות ובעיתון יומי על-פי הוראת סעיף 67 לחוק הירושה.
ב-ע"א 135/74, פסק השופט קיסטר:
"לא נקבע בחוק ואין כל יסוד הגיוני לכך, לראות פרסום בעיתון, שעל-פי רוב אינו מגיע לידיעתו של המעוניין… כהמצאה לידו. יש גם לזכור כי במקרים רבים נמצאים בין היורשים… אנשים שגרים בחו"ל או השוהים שם באותה תקופה. המחוקק לא יכול היה להתכוון לראות כל אחד מהם כאילו התרשל, באשר לא חיפש את ההודעות בעיתון."
ב-ע"א 239/89, פסק השופט מצא:
"משלא צורפה (המערערת) לבקשה למתן צו ירושה, ודבר הגשת הבקשה לא הגיעה לידיעתה מבעוד מועד, היה בידי המערערת לבקש את ביטול הצו… טענת המשיב כי משלא הגישה… התנגדות.. חרף פרסומה בדרך הרגילה, שוב לא יכולה להשיג על תקפו, הינה מנוגדת ללשונו ורוחו… של סעיף 72(א) ואין לקבלה."
סופו של מסע – אין תחולה לדוקטרינה של "ידיעה קונסטרוקטיבית" לעניין ישום הוראות סעיף 72(א) סיפא לחוק הירושה.
סילוק התנגדות לקיום צווה על הסף, מטעמי שיהוי ובהעדר גיבוי עובדתי לטעמי ההתנגדות
בעניין חורי נגד טאורי הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוחה על-ידי הזוכה היחיד על-פי הצוואה. המשיבה, אשר הייתה המטפלת של המנוחה הייתה הזוכה על-פי צוואה מוקדמת שערכה המנוחה.
הואיל והמבקש אינו בן משפחתה של המנוחה, האפוטורפוס הכללי התערב, ודרש כי ימציאו העתק הבקשה ליורשיה על-פי דין של המנוחה, וכן לזוכים על-פי צוואות קודמות. בדיון שהתקיים הצהירה המשיבה בפני בית-המשפט שהיא "יוצאת מהתמונה". כשלושה ימים לאחר מכן הגישה המשיבה מכתב לבית-המשפט, ובו ביקשה לחזור בה מהצהרתה ולקיים את הצוואה שלטובתה. במקביל הגישה המשיבה בקשה לקיום הצוואה המוקדמת וכן התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת.
המבקש הגיש בקשה לדחות על הסף את ההתנגדות שהגישה המשיבה, מן הטעמים הבאים:
א. המועד להגשת התנגדות חלף והמבקשת לא הגישה בקשה להארכת המועד ולא נימקה את האיחור הרב בהגשת ההתנגדות.
ב. אין מקום להתיר למשיבה לחזור מהצהרתה לפיה אין לה עניין בעזבון המנוחה.
ג. למשיבה אין כל עילה להתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת.
בית-המשפט קבע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, במובן זה שההתנגדות נדחית על הסף והצוואה המאוחרת היא הצוואה שתקויים.
סילוק התנגדותה של המשיבה לקיום הצוואה המוקדמת על הסף נבע מכמה טעמים:
א. בדיון שהתקיים בפני בית-המשפט, הצהירה המשיבה, כי כשהמבקש אמר לה שיש צוואה לטובתו, היא זרקה את הצוואה שהייתה לטובתה, ואמרה שהיא יוצאת מהתמונה.
דהיינו: המשיבה, בזמנו, ידעה מפי המבקש, כי המנוחה ערכה לטובתו צוואה, היא ידעה שהמבקש היה השיפוצניק של המנוחה, היא ידעה שהמבקש הכניס את המנוחה לבית אבות, וידעה כי תרופות המנוחה לא היו עמה. אף-על פי-כן, עם היוודע למשיבה דבר פטירתה של המנוחה, זרקה המשיבה את הצוואה לטובתה. כאשר נודע לה כי המבקש הגיש את הצוואה שלטובתו לקיום היא לא התנגדה, ואף הצהירה בפני בית-המשפט כי היא "יוצאת מהתמונה".
ב. המשיבה לא נתנה כל הסבר, מדוע לאחר פטירת המנוחה היא זרקה את הצוואה לובתה ולא התנגדה לקיום הצוואה המאוחרת לטובת המבקש, אלא כחלוף שנתיים לאחר מכן.
בנסיבות חריגות אלה, קבע בית-המשפט, כי יש לראות בשיהוי בהגשת ההתנגדות ויתור מצד המשיבה, כפי שאף הצהירה בפני בית-המשפט (הצהרה אשר ביקשה לחזור בה ממנה) – שיהוי אשר יש בו כדי לדחות את התנגדותה כיום על הסף.
ג. יתרה מכך, גם לגופו של עניין דין ההתנגדות להדחות על הסף, שכן ההתנגדות אינו מראה עילה. המשיבה העלתה שאלות, כגון: מי יזם את הצוואה? מה הייתה מעורבות המבקש בעריכתה? איך ובאיזה מקום נחתמה הצוואה? מה היה מצבה המנטאלי של המנוחה? האם הייתה עליה השפעה בלתי הוגנת? אך ללא כל טענה שבעובדה.
למעשה, המשיבה, על-פי כתב ההתנגדות, מתנגדת לקיום הצוואה לפי מרבית סעיפי חוק הירושה הרלוונטיים, מבלי לנמק את ההתנגדות בכל עובדה שהיא. בית-המשפט העיר כי אין מנוס מהתחושה, כי כתב התנגדות של המהשיבה הינו "רשימת קניות" של עילות התנגדות, ובנסיבות אלה לא נעתר לכך.
נוסף על נימוקים אלה, נחקרו עדי הצוואה ועדותם לא עוררה כל ספק באשר לנסיבות עריכת הצוואה המאוחרת (לטובת המבקש) וחתימתה מרצון על-ידי המנוחה וללא כל השפעה.
על יסוד כל המפורט לעיל, לאור התרשות בית-המשפט מעדויות עדי הצוואה, לאור השיהוי הרב בהגשת ההתנגדות והויתור העולה מהתנהגותה של המשיבה, קבע בית-המשפט כי יש להיעתר לבקשה ולדחות את ההתנגדות כבר בשלב זה.
בית-המשפט ציין כי הוא ער לזכויות המשיבה לקבל יומה בבית-המשפט ולפסיקה המצמצמת את המקרים בהם יסולקו תובעות על הסף. יחד עם זאת, כנגד כל זכות שיש לבעל דין אחד, עומדת זכותו של בעל הדין שכנגד. מול זכותה של המשיבה לקבל יומה בבית-משפט, עומדת זכותו של המבקש שלא להיגרר להליכי סקר והוצאות מיותרות. בעניין שבנדון הדויעה המשיבה תחילה כי אין לה עניןי בעזבון המנוחה, וכי היא השליכה את הצוואה לטובתה.
כמו כן לא הוגשה התנגדות במועד, ההתנגדות שהוגשה באיחור הייתר לאקונית ואין בה תחילת ראיה או תשתית עובדתית לטענותיה.
בית-המשפט הדגיש, כי תוצאה אחרת הייתה מביא למסקנה כי, למעשה, כל אחד יכול בהבל פה לפקפק ברצונו האחרון של המצווה בכך שיעלה תמיהות בלבד, וללא כל הוכחה, גם ללא ראשית ראיה לטענותיו.
