תכנם של צו ירושה וצו קיום

69. תכנם של צו ירושה וצו קיום

(א) צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעזבון.

(ב) צו קיום יצהיר שהצוואה היא בת-תוקף חוץ מהוראותיה שבית-המשפט מצא שהן בטלות.

תוכן הצו

תכנם של הצווים, הינו כלשון הסעיף בלבד, דהיינו – קביעת היורשים וחלקם בעזבון.

אין הוא קובע דבר לגבי היקף העזבון, הנכסים הכלולים בו וזכויות אחרות של יורשים בנכסי העזבון (מתנה, בעלות וכד').

ספק המתעורר בשאלת היקף העזבון, יתברר בנפרד במסגרת תובענה נפרדת, תביעה רגילה או בהמרצת פתיחה – ובה יתבררו שאלת היקף העזבון, הכללתו של נכס מסויים וזכויות קודמות של מי מהיורשים.

לפיכך, למרות שהצו מהווה "פסק-דין" אין הוא מהווה "מעשה בית-דין" בנוגע לכל עניין הקשור בהיקף העזבון וזכויות קודמות של יורשים.

וראה לעיל בסעיף 66 לחוק, בהרחבה.

הצו אינו יוצר זכויות

צו-ירושה או צו-קיום אינו אלא צו הצהרתי הקובע מי הם היורשים ומה חלקו של כל יורש בעזבון. הצו "אינו יוצר זכויות" כך שהוא מהווה למעשה תעודה המגדירה את הזכות ותו לא.

צו הירושה מהווה ראיה משפטית מוכחת לעובדות מסויימות, ולאלה בלבד:

פטירת המוריש, זכות יורשיו וחלקיהם היחסיים בעזבונו, ובמקרים מסויימים למקום המושב של המוריש אשר מקנה את הסמכות לבית-המשפט לדון בעניין.

וכן ראה סעיף 151(א) לחוק הירושה.

צו הירושה אינו מהווה ראיה לכל הנוגע לעזבון והיקפו, ויכול שיינתן צו ירושה אחר מות מוריש אשר השאיר חובות העולים על עזבונו. במקרה שכזה ינוהל העזבון כעזבון בפשיטת-רגל.

ראה סעיף 106 לחוק הירושה.

חלוקת נכסי העזבון בין היורשים לאחר פרעון חובות העזבון – תיעשה בהתאם לצו החלוקה או בהתאם להסכם החלוקה.

הצו הינו צו שיפוטי מחייב, אף שניתן עם התגלות עובדות חדשות (בנסיבות מסויימות) – כל עוד לא שונה הצו, מחייב הוא את הכלל ותוקפו הוא כלפי כולי עלמא.

תוכן צו הירושה בעת מחלוקת בתחולת סעיף 138

כאשר קיימים חילוקי-דעות בדבר תחולתו של סעיף 138 לחוק, על נכסים מסויימים – כל שעל בית-המשפט לקבוע במסגרת צו הירושה – הוא רק את היורשים וחלקם היחסי בעזבון לפי דין מושבו של המנוח, ובצידה של רשימה זו את היורשים וחלקם היחסי בעזבון לגבי הנכסים העוברים לפי דין מקום הימצאם בלבד.

ההכרעה אם נכס מסויים יתחלק בין היורשים לפי הדין הזר או לפי הדין הישראלי – ראוי שתדון לאחר-מכן, בהליך נפרד, לגבי הנכס המסויים.

רישום צו הירושה

נראה שמן הדין להימנע מלרשום צו ירושה בספרים המתנהלים על-פי חוק, אלא על-דעת כל היורשים.

כאמור בסעיף 117(ג), החוק מאפשר המשך השיתוף בנכסי העזבון בין היורשים, אך זאת בהסכמתם המפורשת של היורשים הרוצים בכך.

מגמה זו בחוק הירושה תואמת את מגמתו של הדין הכללי, לפיה אין לכפות שותפות על מספר שותפים ללא רצונם.

הדין הכללי מאפשר לכל שותף לפרק בכל עת את השותפות.

נפקות רישום צו הירושה

רישום צו ירושה בספרי מקרקעין הינה השלמת הליך ההורשה באותו נכס שלגביו נעשה הרישום, והוא הופך את כל היורשים לשותפים באותם מקרקעין.

עם רישום צו הירושה בספרי המקרקעין, מסתיים משטר חוק הירושה על המקרקעין ונוצרת שותפות במקרקעין, שסדריה, ניהולה ודרך פירוקה מוסדרים על-פי הוראת חוק המקרקעין.

ראה סעיפים 45-37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

המצב המשפטי לאחר רישום צו הירושה בספרי המקרקעין שונה מהמצב המשפטי לפני הרישום.

לפני הרישום בספרי המקרקעין, אם תימכר הדירה במסגרת הליך ההורשה, יחושב ערכה כפנויה, אף אם מחזיק בה אחד היורשים.

התמורה הכספית שיקבלו היורשים תהא כמובן, כל אחד, בחלקו היחסי על-פי צו הירושה, על-פי שווי הדירה כפנויה.

מכירת הדירה, אם אחד היורשים מחזיק בה לאחר רישום צו ירושה, תיעשה על-פי חוק המקרקעין, והדירה תימכר כתפוסה, שכן היורש המחזיק בדירה יחשב כ"דייר מוגן" לגבי צד שלישי שייקנה את הדירה.

ערכה שלה דירה, כמובן, יחושב כתפוסה על-ידי "דייר מוגן". ממילא התמורה הכספית שיקבל כל יורש ממכירתה יהא נמוך יותר. כך עלולים יורשים לצאת נפסדים עם רישום צו ירושה במקרה האמור.

לרישום צו ירושה על-שם יורשים, בספרי המקרקעין, עלולות להיות השלכות לעניין חיובי מס. חלוקת המקרקעין הנעשית בין היורשים, אינה בגדר עסקה, אין היא מהווה אירוע מס ואין הדבר גורר חיוב מיסוי.

יורשים החפצים, לאחר רישום צו הירושה בספרי המקרקעין, לחלק את המקרקעין ביניהם – מהווה הדבר עסקה במקרקעין, וככזה אירוע המס עלול לגרור חיוב מיסוי.

תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969 מאפשרות רישום ירושה על-פי בקשה מאת מעוניין בדבר, כאשר יש לצרף לבקשה את צו הירושה.

אולם לאור האמור לעיל, יוכל לעשות כן כל מעוניין, ובלבד שצירף את הסכמת כל היורשים, שאם לא כן, תקנות אלה סותרות את הוראת סעיף 117, ודינן להתבטל.

הפירוש המקיים אותן תקנות, קרי צירוף הסכמת כל היורשים לבקשה על-פי התקנות, הינו הפירוש המועדף.

האמור מתייחס לירושה על-פי דין, וכן למקרה בו הושארה צוואה המורה לחלק את נכסי העזבון, כולם או בחלקם, למספר יורשים בחלקים יחסיים, ואין בה הוראות בדבר הקניית נכסים מסויימים.