הוראה כללית

121. הוראה כללית

(א) נתמנה מנהל עזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית-המשפט.

(ב) לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העזבון על-ידי היורשים לפי הוראות סימן זה.

נפקות אי מתן רשות

פעולה בניגוד לסעיף 121(א) לחוק הירושה היא חסרת נפקות משפטית, וכמוה כאין וכאפס. עם זאת, אין היא עבירה פלילית העשויה להכתים באי-חוקיות את ההסכם כולו.

רשות בית-המשפט – מי שחדל להיות יורש

הוראת הסעיף קובעת, כי כאשר מונה מנהל עזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית-המשפט.

מה דינו של מי שחדל להיות יורש, כגון מי שהסתלק מחלקו בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק, האם אדם כזה זכאי לקבל את אישורו של בית-המשפט "לעשות בעזבון"?

ב-ד"נ 43/74 פסק כב' השופט לנדוי:

"רשות כזאת יכולה להינתן רק ליורש ולא למי שחדל למפרע להיות יורש."

מתן רשות כשמנהל העזבון הוא יורש

כאשר מנהל העזבון הוא אחד היורשים-התובעים, מלמדת כי תביעת היורשים הוגשה בהסכמת מנהל העזבון, ויש לראות בתביעת היורשים בשם העזבון כתביעה שהוגשה ברשות מנהל העזבון מכוח סעיף 121(א) לחוק הירושה.

הצורך באישור בית-המשפט למתן רשות ליורש

הוראת סעיף 3(97) לחוק הירושה עשויה לחול גם על הסמכות שהוקנתה למנהל העזבון בסעיף 121(א) לחוק הירושה, לתת ליורשים רשות לעשות בנכסי העזבון.

לפיכך, מנהל העזבון חייב לקבל את אישורו של בית-המשפט גם לנתינת רשות למכר מקרקעין שמהווה נכס עזבון, אפילו כשהדבר נעשה במסגרת הסכם בין היורשים לחלוקת העזבון. כלומר, יש צורך באישור בית-המשפט למכר מקרקעין, שהינו נכס עזבון, בין אם פעולת המכר מבוצעת ישירות על-ידי מנהל העזבון, ובין אם רק נתבקשה רשות מנהל העזבון להסכם חלוקת העזבון.

"פרשנות מרחיבה זו הנה רצויה, ועולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, וזאת כל עוד המנוי שניתן למנהל העזבון לא פג תוקפו."

דין זה לעניין נכסי מקרקעין אינו חל על נכסי עזבון, שאינם מנויים בקטגוריה של סעיף 97(3) לחוק הירושה. כאשר הסכם חלוקת העזבון מתייחס רק לכספים או מיטלטלין אין צורך באישור בית-המשפט של ירושה, ומתן רשות של מנהל העזבון, כאמור בסעיף 121(א) לחוק הירושה, מועילה.

ניתן גם לבקש ביטול המינוי של מנהל עזבון, ואז אין צורך באישור להסכם חלוקת העזבון, שנערך על-ידי כל היורשים.