חובות מובטחים

101. חובות מובטחים

חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הבטוחה.

חובות מובטחים ערב מות המוריש

במערכת היחסים הפנימיים בין היורשים מורה הוראת סעיף 51(ב) לחוק הירושה כי אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד, ששועבד בו הנכס על-ידי המצווה. הוראת סעיף 51(ב) לחוק הירושה בעניין “שיעבוד מנה” חלה רק במידה שאין בצוואה הוראות אחרות (סעיף 53 לחוק הירושה). במערכת היחסים החיצונית בין הנושה לבין היורשים חלה הוראת סעיף 101 לחוק הירושה.

סעיף 101 לחוק דן בחובות מובטחים, שהיו מובטחים כאמור עוד ערב מותו של המוריש. הוראת הסעיף הינה כללית ומקנה חסינות להפעלת וגביית החוב מתוך הבטוחה, מבלי שהוראות חוק הירושה יפגעו בבטוחה זו ובזכות קדימתה ככזו. חסינות זו הינה אף מפני הוראת סעיף 127 לחוק, המסייג את היקף החובה כאשר פורסמה הודעה לנושים, ואלה לא הגיבו להודעה זו, וסעיף 132 לחוק, המסייג את זכות התביעה מיורש.

נכס בישראל ששועבד כערובה לחיוב, חל עליו חוק המשכון, תשכ”ז-1967. לפי סעיף 1 לחוק המשכון זכאי הנושה להיפרע מן הנכס הממושכן אם לא סולק החיוב. המשכון יפה כלפי כולי עלמא. אין הוא נכנס בגדר העזבון של הממשכן שנפטר, העומד לחלוקה בין יורשיו, כל עוד לא סולק החיוב שכערובה לו מושכנו.

זכותו של מקבל המשכון גוברת על זכויות היורשים או זכויות נושי העזבון שאינם מובטחים. דיני הירושה מכירים בעדיפות בין נושים: נושה מובטח על נושה שאינו מובטח. הנושה המובטח יכול לבחור בדרך של מימוש המשכון וגביית החוב מהמקרקעין שהיווה בטוחה.

בטוחות שניתנו על-ידי מנהל העזבון והיורשים

בטוחות שניתנו על-ידי מנהל העזבון או היורשים, במסגרת פעולות ניהול העזבון – יחול לגביהן דין זהה לאמור בהוראת סעיף 101 לחוק, כבטוחות שניתנו ערב פטירת המוריש.