הוראות בית המשפט

83. הוראות בית-משפט
בית-המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו.

הוראות בית-המשפט אינן מוגבלות

הוראות בית-המשפט למנהל עזבון בדבר הפעולות שעליו לבצע, לשם כינוס נכסי העזבון וחלוקתו - אינן מוגבלות לעניינים הקבועים בחוק, ורשאי בית-המשפט, ליתן הוראות בהתאם לשיקול-דעתו וראייתו את פני הדברים.

"ההוראות, שבית-המשפט רשאי לתת למנהל עזבון במקרים כאלה או כיוצא באלו מכוח הסעיפים 83 ו97- לחוק, אינן מוגבלות בסייג כלשהו."

במקרה זה נדון סעיף 107(א) לחוק.

היקף סמכות בית-המשפט בבקשה למתן הוראות

האם מוגבלת סמכותו של בית-המשפט בעניינים הנדונים בפניו במסגרת "בקשה למתן הוראות" מצד מנהל העזבון או מעוניין בדבר? האם העניינים הנדונים במסגרת בקשה זו מתייחסים אך ורק לאישור או מניעת פעולות מצד מנהל העזבון - או שמא מוסמך בית-המשפט להכריע אף בשאלות הקשורות לצדדים שלישיים, הנובעות והקשורות לניהול העזבון וחלוקתו.

בעניין הולנדר נדון מקרה בו התקשר מנהל העזבון, באישור בית-המשפט, עם צד שלישי, בהסכם למכירת נכס מהעזבון.

לאחר זמן פנה מנהל העזבון לבית-המשפט, בבקשה למתן הוראות, ובמסגרתה ביקש כי בית-המשפט יורה על ביטול הסכם ההתקשרות עקב הפרה יסודית של ההסכם.

בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והורה כאמור במסגרת הבקשה למתן הוראות בה נדון העניין. בערעור על החלטה זו, איבחן השופט טל בין סמכותו של בית-המשפט, במסגרת בקשה למתן הוראות, לבין הפונקציה אותה מילא בית-המשפט בתפקידו על-פי חוק הירושה. סמכותו של בית-המשפט (במקרה זה של בית-המשפט המחוזי, וכעת של בית-המשפט למשפחה) מוגדרת בחוק, ואם על-פי מהותו נופל העניין בסמכותו של בית-המשפט - מוסמך בית-המשפט לדון בו.

לא כך הוא בשאלת הפונקציה, ובמילים אחרות - האם ראוי שבית-המשפט, בדונו בבקשה למתן הוראות על-פי חוק הירושה - ידון בכל עניין העולה מניהול העזבון והנמצא בסמכותו העניינית, ובמיוחד הכרעות בסכסוך בין העזבון לצדדים שלישיים. בית-המשפט, במסגרת דיון בבקשה למתן הוראות, פועל, על-פי רוב, במטרה לפקח על העזבון ופעולת מנהל העזבון - כאשר בבסיס הדברים הימצאות נכסים שבעליהם הלך לעולמו, ובמקרים רבים נותרים יורשים חלשי דעת, קטינים, חסויים וכו'.

אף המסגרת הדיונית הינה מצומצמת, ונדונה, על-פי רוב, במסגרת תצהירים ודיון קצר.

דרך הדיון ומטרת בית-המשפט במסגרת בקשות אלה - מובילים למסקנה כי על בית-המשפט להימנע, בדרך-כלל, מלהכריע בסכסוכים שבין העזבון לבין אחרים - אלא ליתן למנהל העזבון הוראות כיצד לנהוג במקרים כאלה, האם לתבוע, להתגונן או להתפשר.

נתון נוסף התומך במסקנה זו - הוא כי במסגרת הכרעה בין העזבון לאחרים במחלוקות שונות - על בית-המשפט לפעול באופן אובייקטיבי. עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם תפקיד בית-המשפט בישבו על-פי חוק הירושה לפעול לטובת העזבון.

המסקנה העולה ממכלול האמור, כי על בית-המשפט, בדרך-כלל, להימנע מלהכריע במחלוקות בין העזבון לאחרים, במסגרת בקשה למתן הוראות - אלא אם כן מדובר בעניין שבירורו קצר - כגון קיומה של מחלוקת משפטית בלבד, או כאשר מדובר במחלוקת עובדתית שבירורה קצר ועולה ממסגרת התצהירים שהוגשו לבית-המשפט. כמובן, שהסכמת הצדדים להכרעת בית-המשפט במחלוקת כאמור, מייתרת כל ספק בעניין.

רע"א 3277/95, בעניין זה אף הודגש הצורך לתמוך בקשה למתן הוראות בתצהיר לצורך הכרעה במחלוקות עובדתיות, וכתנאי לאפשרות הכרעה במחלוקות כאמור - כדי לאפשר חקירה. וראה ע"א 583/71 לעניין סמכות בית-המשפט בהוראת סעיף 151 להלן.

ב-רע"א 259/99 סיכם בית-המשפט את התנאים הנדרשים, דרך-כלל, להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד (מנהלי עזבון, כונסי נכסים, מפרקי חברות וכו') לבין צד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות:

(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר;

(ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה.

(ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל דין.

בדרך-כלל, מוקנה לבית-המשפט בערכאה הדיונית שיקול-דעת רחב להחליט האם לברר את המחלוקת המובאת בפניו במסגרת בקשה למתן הוראות או להעבירה לדיון בפסים של תביעה רגילה ובית-משפט של ערעור לא יתערב בכך אלא במקרים חריגים. עילת התערבות כזו תימצא באם יתברר כי הפעלת המסגרת הדיונית של מתן הוראות הביאה עמה קיפוח זכויותיו של בעל דין.

זכותו של מנהל העזבון לערער על הוראת בית-המשפט

האם במסגרת היחסים בין בית-המשפט ומנהל העזבון רשאי מנהל העזבון לערער על הוראה של בית-המשפט למנהל העזבון?

האם במקרה בו מנהל העזבון חולק על ההוראות שנתנו לו, הדרך הנכונה היא לפנות לבית-המשפט נותן ההוראה, ולבקשו לשנות ההחלטה - או שמא עליו לערער על ההחלטה.

סוגיה זו נדונה אגב אורחה ב-בר"ע 162/76, בו נדונה פסילתו של מנהל עזבון מלכהן בתור שכזה.

הפסילה נבעה מהטעם שבהיותו מנהל עזבון זמני ערער על החלטת בית-המשפט, במקום לקיימה במסגרת תפקידו ללא עוררין.

נפסק, כי זכותו של מנהל העזבון לערער על הוראות שניתנו לו במסגרת תפקידו. אם יתברר, שבחירתו בדרך הערעור היתה מופרכת וקנטרנית - מוסמך בית-המשפט לחייבו אישית בהוצאות הדיון.

ולעניין "הדרך הנכונה" בה שומה על מנהל העזבון לנקוט - אם בפניה מחודשת לבית-המשפט נותן ההוראה ואם לדרגת הערעור - ציין כב' השופט ח' כהן:

"אין אני רואה צורך לחוות דעה אם אמנם זאת היא הדרך למנהל העזבון (בפניה מחודשת לבית-המשפט ממנו קיבל את ההוראה), ללכת בה בכל מקרה ומקרה; יכולני לתאר לעצמי מקרים... אז אין לנעול בפני מנהל העזבון את שערי הערעור."

בקשה לתיקון החלטה וסעיף 81 לחוק בתי-המשפט

כאשר ניתנה החלטה במסגרת מתן הוראות למנהל העזבון, וקיים רצון להבהיר החלטה זו במילים בהירות וקולעות יותר - תיקון כזה בא בגדר התנאים הקבועים לתיקון החלטה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

אולם, כאשר ההחלטה ניתנה בעקבות בקשה למתן הוראות שהוגשה באמצעות מנהל העזבון - במקרה כזה, יכול בית-המשפט לחזור בו מהנחיה מוטעית ולתקן הנחייתו כל אימת שהדבר מתחייב.

היועץ המשפטי לממשלה – זכות התערבות

היועץ המשפטי לממשלה זכאי להתערב במסגרת בקשה המוגשת למתן הוראות, כאמור בסעיף זה.

זכות זו קיימת כאשר נימוקי התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה הינם בנוגע לאמור בבקשה למתן ההוראות, ולא בנוגע להליכים קודמים אשר נדונו במסגרת צו הקיום או הבקשה לתיקון צו זה.

כאשר נימוקי התנגדותו מתייחסים להליכים קודמים כאמור, לגביהם יכול היה להתערב במסגרת אותם הליכים - אין הוא זכאי להתערב כעת ולהביע עמדתו.

זכות התערבות זו עומדת ליועץ המשפטי לממשלה גם מכוח הוראת סעיף 153 לחוק, כאשר מדובר בדבר שיש בו עניין לציבור.

פורסם בקטגוריה ניהול עיזבון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.