99. הזמנת נושים
(א) מנהל העזבון חייב להזמין את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חודשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) בית-המשפט רשאי לפטור את מנהל העזבון מן החובה להזמין את הנושים, אם ראה שבנסיבות העניין אין הצדקה להזמינם.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת מנהל העזבון לסלק חובות העזבון שעליהם נודע לו בדרך כל שהיא.
תביעה ודרישה כנגד עזבון אינה דומה, מבחינת היקף הנטל להוכיחה ולבססה בראיות, לתביעה רגילה. כשמדובר בתביעה נגד העזבון -"על בית-המשפט לבדוק בזהירות מיוחדת את ההוכחות, כי הרי אין לדעת אם הנפטר, אילו היה חי, לא היה יכול לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה".
נטל נוסף זה המוטל על התובע מסתכם בכך:
"חובת זהירות זו מטילה על בית-המשפט רק להמנע עד כמה שאפשר להסתמך על דברי התובע בלבד, ולכן יידרשו הוכחות מהימנות בלתי תלויות בו.
מינוי מנהל עזבון מכוח חוק הירושה, שלא כמו מינוי כונס נכסים מכוח פקודת פשיטת הרגל, לדוגמה, אינו גורע מזכותם של נושים לפתוח או להמשיך בהליכים משפטיים כנגד העזבון.
מנהלי העזבון באים תחת המנוח, ולפיכך זכאים הנושים לנהל כל הליך כנגד העזבון, באמצעות מנהל העזבון, כפי שזכויות אלו עמדו להם כנגד המנוח.
סעיף 15 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, מאפשר ביטול הערבות בידי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, וזאת בדרך של מתן הודעה בכתב לנושה.
מותו של הערב מפקיע את ערבותו, ככל שערבות זו מתייחסת לחיובים שנולדים לאחר מות הערב, וזאת בדרך שיורשי הערב יודיעו על הפסקת הערבות, ביחס לחיובים שטרם נולדו.
ברור, שאין לגרוע מזכות היורשים להודיע כאמור, כאשר זכות זו היתה מוקנית מכוח החוק למוריש.
הוראת סעיף 127(א) לחוק הנוגע לחיוב היורשים בערבות המוריש – תלויה בידיעתם, ויש להתייחס לערבות המוריש ככל חוב אשר שאלת ידיעתו או אי-ידיעתו היא אשר תחרוץ את שאלת חיובם של היורשים.