110. חלוקה על-פי הסכם
(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית-משפט.
(ב) מנהל העזבון יציע ליורשים תוכנית לחלוקת נכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.
(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יביא אישורו של בית-משפט במקום הסכמתו.
(ד) מתחלקים נכסי העזבון על-פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112 עד 117.
צו או הסכם לחלוקת נכסי העזבון בין היורשים קובע איזו זכות ואיזה נכס יקבל כל אחד מיחידי היורשים לבעלותו הייחודית. מטרתו – להביא לפירוק השותפות בין השותפים בנכסי העזבון, שותפות שנוצרה עם מות המוריש.
חוק הירושה מקנה לבית-המשפט, בהוראות סעיפים 110(ג) ו-154, סמכויות המאפשרות חלוקת עזבון, כשאחד היורשים הוא פסול-דין. כאשר החסוי לא מיוצג על-ידי אפוטרופוס, יכול בית-המשפט של ירושה לברור לו אחת משתי החלופות:
(א) אישור מכוח סעיף 110(ג) לחוק הירושה, שאזי ניתן לראות באישור כהסכמה מטעם פסול-הדין.
(ב) פניה לסעיף 154 לחוק הירושה ומנוי אפוטרופוס לענייני ירושה לחסוי.
על אפוטרופוס לענייני ירושה, שמונה מכוח חוק הירושה, חלים בשינויים המחויבים, דיני האפוטרופסות של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.