מועד החלוקה

107. מועד החלוקה
(א) אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון תחולק יתרת העזבון בין היורשים.
(ב) אין לחלק את יתרת העזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם.
(ג) בית-המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העזבון עוד לפני סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף-קטן (ב).
(ד) הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית-המשפט לשנות את מועד החלוקה.

חלוקת העזבון – לאחר סילוק החובות

מקובל על הכל, כי בטרם מחלקים את העזבון (ליורשים על-פי דין או לנהנים על-פי צוואה) - יש לסלק את החובות הרובצים על העזבון. דין זה מוצא ביטוי מפורש בסעיף 107(א) וכן בסעיף 100 לחוק.

התנאת המצווה לאופן תשלום החובות

יכול המנוח, בצוואתו, לשנות ולהתלות על הוראת החוק, ולקבוע, כי עזבונו יחולק באופן שונה. כך, יכול הוא להורות בצוואתו כי חלק מהנהנים יקבלו את חלקם בעזבון, כפי שהוא, בטרם סילוק החובות, והחובות יסולקו רק מחלקם של הנותרים.

אך האם הוא רשאי להתנות כך כאשר סך החובות עולה על העזבון??

הבעייתיות קיימת במקרים בהם הוראת המנוח אינה חד-משמעית.

במקרים אלה - "על בית המשפט לרדת לסוף דעתו של המצווה, על סמך הדברים שכתב בצוואה, וזאת בהתחשב בהוראת החוק".

מתוך לשון הצוואה בכללותה, ניתן בהחלט להסיק כי המנוח התכוון כי רק מחלקם של זוכים מוגדרים מסויימים ישולמו החובות, ואילו האחרים יקבלו את החלק שהוקצה להם בעזבון, בשלמות, מהעזבון כולו.

חלוקת 'יתרת העזבון' בין היורשים

למקרא סעיף 107 לחוק, אפשר היה לסבור מלשון ההוראה ש"יתרת העזבון" הינה אך מנכסי העזבון המקוריים לאחר ניכוי חובותיו, אולם אין הדבר כך.

"ייתכנו מקרים, בהם כולל העזבון נכסים פסידים או נכסים שערכם עשוי לרדת, אם לא ימכרו לאלתר."

רישום הנכס על-שם היורשים או מכירתו וחלוקתו-מה הדרך העדיפה

מתי יחולק נכס בדרך של רישום הבעלות בו על-שם היורשים, באופן יחסי לחלקו, ומתי תועדף דרך המכירה וחלוקת התמורה בין היורשים, בהתאם לחלקיהם. ב-ע"א 535/85 נדון מקרה בו יורשי המנוח היו שלושים במספר.

בנסיבות אלו, נקבע, הדרך הראויה היא למכור את הנכס ולחלק התמורה בין היורשים.

הנימוק לכך ניתן בידי כב' השופטת מ' בן-פורת, בהתבסס על מספרם הרב של היורשים, ועל העובדה כי לחלקם רסיסי זכויות בנכס, וחלקם אף לא אותר.

"עקב כך עלול רישום הנכס להביא להקפאת המצב הקיים ולהזנחת הטיפול בנכס. זאת ועוד, רישום הנכס יביא לכך שאם חלק מן היורשים יבקשו לממש זכויותיהם בנכס, וייזקקו הם לפנות להליך של פירוק השיתוף, אשר, בנסיבות העניין, יארך זמן רב ויחייב הוצאות מרובות."

מסקנת בית-המשפט היא, כי מנוסחו של סעיף 107 לחוק יש להעדיף את חלוקת הנכס בדרך של מכירתו על-פני רישום בעלותם של היורשים באופן יחסי לחלקיהם, כפתרון הראוי במקרה זה.

נכס שאינו ניתן לחלוקה - הפעלת סעיף 113 לחוק או רישום על-שם היורשים

במסגרת הוראת סעיף 107(ג) לחוק, מוסמך בית-המשפט להכריע בין העדפת רישום הנכס על-שם היורשים על-פי חלקיהם, או מכירתו תוך מתן זכות קדימה ליורש כאמור בסעיף 113 לחוק.

 

פורסם בקטגוריה ניהול עיזבון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.