תפקידים

82. תפקידים
מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת.

הוראות החוק לאופן חלוקת העזבון – כפיפות בית-המשפט

הוראות החוק המתייחסות לאופן חלוקת העזבון וההעדפות שונות הכלולות בו, כאמור בסעיפים 107, 113-110 לחוק - מתייחסות בעיקרן לדרך שבה צריך מנהל העזבון לנקוט בעת חלוקת העזבון בין היורשים, על-מנת שיועמדו לרשותם נכסים מסויימים. אין להוראות חוק אלו כל השלכה ישירה על הזכות הטבועה לבית-המשפט להתיר למנהל העזבון לנקוט בכל דרך שתראה לבית-המשפט, עוד בטרם יבצע את חלוקת נכסי העזבון.

"לפיכך אפשר להגדיר הוראות אלה כהוראות פנימיות, הקיימות במערכת היחסים בין מנהל העזבון לבין היורשים."

זכות החלטה 'אישית פרטית' של המנוח - אינה עוברת למנהל העזבון

מנהל העזבון נכנס, למעשה, לנעלי הנפטר, וזכותו לפעול בעזבון וכנגד החבים לעזבון, במקום הנפטר.

השאלה היא, עד להיכן נכנס מנהל העזבון לנעליו ועד כמה מותר לו להחליט בענייני העזבון תוך הפעלת שיקול-דעת, במקום הנפטר.

בבחינת שאלה זו - מבחינים אנו בשתי קטגוריות מרכזיות.

האחת - ביצוע רצון הנפטר כאמור בצוואה, כינוס נכסי העזבון וניהולו עד חלוקתו.

השניה - הפעלת זכויות "אישיות פרטיות" שהיו בשיקול-דעתו של המנוח, כגון חזרה ממתנה וכו'.

תפקידיו של מנהל העזבון מתוחמת במסגרת ההוראות המפורטות האמורות בסעיף 82 לחוק.

הקו המנחה בתפקידים אלו הוא ביצוע רצון המת, כפי שרצון זה משתקף בצוואה, קרי - רצונו בעת מותו.

אין זה מתפקידו של מנהל העזבון להיכנס לשיקול-דעתו של הנפטר ולהחליט במקומו, שכן זכות זו הינה "זכות אישית" פרטית, וזכות אישית פרטית שהיתה נתונה לשיקול-דעתו של המנוח - אינה עוברת לא למנהל העזבון ולא ליורשים, ועליהם לבצע הוראתו, כפי שזו השתקפה עובר לפטירתו.

ב-ע"א 11/75, נדונה השאלה האם מנהל העזבון רשאי לחזור מהתחייבות לתת מתנה, כאמור בסעיף 5(א) לחוק המתנה, במקום הנפטר.

כב' השופט לנדוי, פסק:

"חובתם של מנהלי העזבון, שנתמנו לשם ביצוע הצוואה, היא לבצע את רצון המת בהתאם לצוואה. אין זה מתפקידם לסכל את רצון המת כפי שרצונו בא לידי ביטוי לפני מותו, בלי שחזר בו עד ליום מותו. לשון אחרת, החזרה לפי סעיף 5(ב) היא זכות אישית הבאה להבטיח "מקום חרטה" למי שהתחייב לתת מתנה... כל זה נוגע לתחום הפרטי של הנותן, השמור לו עצמו בלבד, וממילא אינה עוברת זכות אישית זו לא למנהלי עזבונו ולא ליורשיו."

ב-ע"א 570/70, טבע כב' השופט קיסטר, את ההנחה: "ישנם מקרים שאדם יכול בעצמו לבטל פעולה שנעשתה על-ידו וזכות כזו אינה עוברת ליורשיו והיא פגה עם פטירתו". אין ליורשים או למנהל העזבון, זכות להתערב בפעולות רצוניות של המוריש שנעשו בין בדרך של מעשה ובין בדרך של מחדל, בתקופת חייו.

פסקי-הדין הנ"ל עסקו בפעולות מתנה והענקה של המנוח. הגבלת הזכות להיכנס לנעלי המנוח ולהתערב בשיקול-דעתו - התייחסה למקרי הענקה ומתנה אלו.

סביר, כי הלכה זו מוגבלת ומתוחמת לפעולות נתינה ומתנה - ביטולם, שינויים וחזרה מהם.

מקרים גבוליים שהינם ספק הענקה או ויתור, שהינה פעולה אישית פרטית, ספק זכות שהינה חלק מהעזבון ועוברת ליורשים - תוכרע על-פי נסיבותיו של המקרה וראיותיו.

נקיטת עמדה בסכסוך בין טוענים שונים לזכויות בעזבון - אסור על מנהל העזבון

אין זה מתפקידו של מנהל העזבון, או מסמכותו ועניינו לנקוט עמדה בסכסוך בין טוענים שונים לזכויות בעזבון, ולהתייצב לימין צד זה או אחר.

מנהל עזבון מונה על-ידי בית-המשפט, ונאמנותו חייבת להיות נתונה לבית-המשפט בלבד. משמתייצב מנהל עזבון לימין מבקש או מתנגד - הרי הוא נוקט עמדה חד-צדדית, ובכך הוא פוגע ופוגם בתפקידו כנאמן בית-המשפט.

זכותו של מנהל עזבון להצטרף בשם העזבון לתביעה שהגיש המנוח בחייו

בעניין איצקוביץ הגישה המנוחה תביעה לסילוק-יד נגד דיירת המתגוררת בדירה. משנפטרה המנוחה, עתר מנהל עזבונה לבית-המשפט המחוזי לקבלת הוראות אם להצטרף בשם העזבון לתביעה. בית-המשפט המחוזי החליט כי אין מקום לאשר הגשת התובענה בטרם יינתן צו ירושה או צו קיום צוואה בתיק העיקרי. בערעור לבית-משפט עליון קבע כב' השופט אור כי אין מניעה שמנהל העזבון יצטרף לתביעה וינהלה במקום המנוחה, אם יש הצדקה להמשיך בניהולה, וזאת אף קודם מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ביחס לעזבון המנוחה.

הוראות בית-המשפט שלא במסגרת חוק הירושה

כאשר דן בית-המשפט המחוזי בתיק עזבונות, בהתאם להוראת סעיף 151(א) לחוק, כבית-משפט לענייני ירושה - נתונות לו כל הסמכויות המוקנות לבית-המשפט המחוזי.

לפיכך, במסגרת החלטותיו והוראותיו יכול הוא ליתן כל הוראה נדרשת שהינה בסמכות שיפוטו של בית-המשפט המחוזי.

הסרת עיקול לשם חלוקת העזבון

לאור סמכותו הרחבה של בית-המשפט המחוזי כאשר דן הוא כבית-משפט לענייני ירושה, כאמור, הרי מקרים בהם הוטלו על נכסי העזבון עיקולים או צווים המונעים את חלוקתו - מוסמך בית-המשפט הדן בחלוקת העזבון לדון אף בהסרת העיקול, גם אם זה הוטל במסגרת תביעה נפרדת שונה בבית-המשפט המחוזי, ובלבד שיתקיים דיון לגופו, בנוכחות הצדדים כדין.

חלוקת העזבון – פרק הזמן בו יש לבצעה

החובה לממש את העזבון ולחלקו בין היורשים היא חובה סטטוטורית - "מנהל העזבון חייב" - שיש לבצעה "תוך זמן סביר".

על מנהל העזבון מוטלת חובה סטטוטורית לממש את העזבון ולחלקו בין היורשים תוך זמן סביר.

הזכות לדרוש ולקבל מסמכים שאינם קשורים ל 'עזבון' - אימתי?

בהגדרת תפקידו של מנהל העזבון, התייחס הסעיף לתפקידים ופעולות שרשאי מנהל העזבון לנקוט בהם, אולם בהתייחס ל"עזבון" המנוח בלבד.

מה דינם של מסמכים אשר אינם מתייחסים לעזבון ולכלול בו - האם רשאי מנהל העזבון לדרוש לידיו מסמכים אלו מהמחזיק בהם, בטענה כי ברצונו לבדוק האם מתייחסים הם לעזבון אם לאו?

ב-ת"ע (ת"א) 290/87, נדונה שאלת זכאותו של מנהל עזבון לפנות לקופת-גמל, ולדרוש העתקי חשבונות המנוח שם.

סעיף 147 לחוק הירושה קבע מפורשות, כי המצויינים כנהנים בקופת-גמל וכד' הם הזכאים לתשלומים אלו, והתשלומים האמורים אינם מהווים חלק מן העזבון.

במקרה זה, מנהל העזבון ביסס את דרישתו בטענה כי מעוניין הוא לבחון האם ציון הנהנים בקופת-הגמל, או העברת כספים לקופה - נעשו במצב בו היה המנוח תחת השפעה ואילוץ, שיש בהם לבטל הפעולה ולהשיב כספים אלו לעזבון.

נפסק:

"מנהל העזבון בא בנעלי המנוח לצורך כינוס נכסי המנוח, ואם יש חשש שנכסי המנוח הוחבאו במקום מסויים עליו להגיע לאותו מסתור ולבדוק אם אמנם כן. החשבונות בקופות הגמל, ומסמכי קביעת המוטב - אינם יכולים לשמש מסתור למעשי גזלה, אם היו כאלה, ולכן חייב מנהל העזבון לקבלם ולבדקם."

עולה מן האמור, כי בכל מקרה בו קיים חשש כי נכס מסויים הוצא מן העזבון שלא כדין - זכאי מנהל העזבון לדרוש ולקבל לידיו כל מסמך נדרש בכדי לבדוק ולאמת טענה זו.

זכות הדרישה הישירה וזכות הפנייה לבית-המשפט

מתי מוסמך מנהל העזבון לפנות ישירות למקום הימצא המסמכים ולנטלם, ומתי עליו לפנות לבית-המשפט כדי לקבל צו המורה לגורם המחזיק במסמכים להעבירם לידיו, כאשר הגישה אל המסמכים הנדרשים נמנעת ממנו:

"אם מקום המסתור נמצא בחצרי המנוח - זכאי מנהל העזבון לחשפו במו ידיו... בהימצאו בתחומו של זר - יהיה על מנהל העזבון לנקוט בהליך משפטי נאות להשגת היתר כניסה למקום."

מנהל עזבון רשאי לדרוש הפעלת פקודת בזיון בית-המשפט

מנהל עזבון, הנתקל בקשיים בשעת כינוס כנסי המנוח גם לאחר שפנה לבית-המשפט כדי לקבל סיוע, יכול לפנות לבית-המשפט בבקשה להפעלת פקודת בזיון בית-המשפט. על-פי הפקודה יכול בית-המשפט להטיל קנס או מאסר על הגורם המחזיק במסמכים, וזאת במטרה לאפשר למנהל העזבון למלא את תפקידו, באכיפת ציות לדרישותיו.

אולם, בעניין מיכקשוילי נקבע כי בטרם ייקבע סכום הקנס או תקופת המאסר לאי-ציות להחלטה, חובה לקיים בירור עובדתי בפני בית-המשפט: האם אכן הופר הצו, אילו דרישות הופרו והאם הן הופרו באופן מלא או חלקי. כמו-כן יש לבדוק את טענת המחזיק כי הוא, למעשה, קיים את כל דרישותיו של מנהל העזבון, עד כמה שהיה ביכולתו לעשות כן.

חשבונות המנוח בקופת-גמל

הגם שחשבונות המנוח בקופת-הגמל אינם חלק מן העזבון, הרי המסמכים נשוא החשבון, והחשבון עצמו, הם של המנוח. לפיכך, רשאי מנהל העזבון לקבלם לידיו אף ללא פניה לבית-המשפט, כמסמכים הנמצאים "בחצרי המנוח". כמובן, כי בקיומה של התנגדות, זכאי מנהל העזבון לפנות לבית-המשפט בכל עת.

בוררות והסכמה בנוגע לעזבון – מנהל העזבון אינו כפוף לה

כאשר היורשים מנהלים ביניהם בוררות או מגיעים להסכמה בנוגע לאופן חלוקת העזבון, איזון כספי בחלוקה שונה וכד' - מבלי שמנהל העזבון יהיה צד להליכים ולהסכמים - אין פעולות אלו מחייבות את מנהל העזבון לפעול לאורם.

הוראות החוק החלות על מנהל העזבון לכנס את נכסי העזבון, לסלק את חובות העזבון וכו' - קודמות לכל.

לפיכך, בהעדר הסכמה כוללת בה נטל חלק מנהל העזבון תוך הסדרת חובותיו שבחוק - מחובתו להתעלם מכל הסדר והסכמה ולדבוק בתפקידיו, כפי שהוגדרו ונקבעו בחוק.

חובת כינוס נכסי העזבון

מנהל העזבון חייב לכנס את נכסי העזבון כולם, ואין הוא רשאי להתעלם מקיומו של נכס השייך לעזבון. מרגע שהוברר כי נכס מסויים שייך לעזבון, בין מכוח העובדות ובין מכוח החלטת בית-המשפט כי יש לראות נכס פלוני כחלק מהעזבון - על מנהל העזבון לפעול לאלתר ליטול נכס זה לידיו ולנהלו.

מנהל העזבון חייב לתבוע כל גורם אשר מחזיק בנכס השייך לעזבון, ולהביא, בדרך חוקית, להכללתו בנכסי העזבון המנוהלים תחת ידיו.

שליחות שציווה המוריש בחייו

בסעיף 14(א) לחוק השליחות תשכ"ה-1965, נקבע, כי השליחות מסתיימת במות השולח.

"השליחות מסתיימת... וכן במותו של אחד מהם."

כוונת הסעיף הינה למקרה הרגיל בו קיימת שליחות עוד בחיי השולח, ואזי בפטירת השולח - השליחות מסתיימת.

אולם, מה הדין במקרה בו כוונתו המפורשת של המנוח היתה כי השליחות תתבצע רק לאחר פטירתו - כגון ביצוע פעולות בעזבונו?

מענה חיובי לאמור וסיוג מקרה של שליחות לאחר המוות מתחולתו של סעיף 14(א) הנ"ל, יכול לעורר התנגשויות בין השלוח ובין מנהל העזבון.

כאשר המנדאט שניתן לשלוח לאחר מות השולח, מכוון לפעולה השייכת לתחום תפקידו של מנהל העזבון - מי יגבר ומי יפעל?

הצעתו של פרופ' ג' טדסקי, הינה, כי בקבלת פרשנות הוראת סעיף 14(א) הנ"ל כאמור, הרי בהתנגשות האמורה יבחן בית-המשפט את פתרון הבעיה בדרך של בחירה בין האפשרות למנות את השלוח כמנהל עזבון או לבטל את ביצוע הפעולה בידי השלוח. כמובן, במקרים שאין כל התנגשות בין תפקידי מנהל העזבון ופעולות השלוח - אין מניעה לקיים את מכלול הדברים יחדיו.

 

 

פורסם בקטגוריה ניהול עיזבון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.