סדר העדיפות בין חובות העיזבון

104. סדר עדיפות בין חובות העזבון (תיקון התשנ"ג)

(א) הסכומים הבאים (בחוק זה – חובות העזבון) יסולקו לפי סדר עדיפות זה:

(1) ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו, לפי הנהוג באותן נסיבות;

(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון;

(3) החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה – חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר;

(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3), והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק.

(ב) חובות העזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם.

(ג) עדיפותם של מיסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם.

(ד) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון.

סדר העדיפות

על מנהל העזבון, או היורשים בהעדר מנהל עזבון, לסלק החובות בהתאם לסדר זה.

כאשר אין בידי היורשים או מנהל העזבון הוכחות כי החובות ששולמו על-ידם היו בעלי זכות עדיפה כאמור בסעיף זה או כאמור בהוראות חוק אחרות – יראו בכך הפרת הכלל הקבוע בסעיף זה, כמסקנה בלתי-נמענת.

הצד השווה בחובות אלה הוא כי נחשבים הם לחובות העזבון אשר על מנהל העזבון לסלקם.

לשם סילוק החובות המנויים בסעיף – על מנהל העזבון להשתמש, תחילה, בכספים הנמצאים בעזבון (סעיף 100 לחוק), ורק לאחר סילוק החובות תבוצע ההתחשבנות הסופית בין היורשים.

סילוק חוב כתובה

המחוקק קבע את חוב הכתובה בדרגה שווה עם יתר חובות העזבון, אולם בשונה מחובות העזבון בכללותם – הגביל את חוב הכתובה ל"סכום סביר" בלבד.

הסיבה להגבלת חוב הכתובה ל"סכום סביר" בלבד פורשה על-ידי כב' השופט קיסטר:

"כדי למנוע ממוריש כלשהו קיפוח נושים אחרים, ובמיוחד כאשר בדרך כלל נושים תובעים את המגיע להם על-סמך תמורה שנתנו למוריש. אלמלא הוראות סעיף קטן זה, היה יכול אדם לנפח את סכום הכתובה ובמקרה שהעזבון אין בו די כדי לשלם לכל הנושים, הרי שחוב הכתובה יקטין את הסיכוי של הנושים לגבות את חובם מן העזבון."

את יתרת סכום הכתובה, מעבר ל"סכום הסביר", ניתן יהיה לגבות על-פי הוראת סעיף 104(א)(4).

הסמכות וההליך לגביית סכום הכתובה

בעניין לוי נערכה כתובה, בה נקבע סכום של 1,200,000 ש"ח שהבעל (או עזבונו) ישלמו למשיבה במקרה של גירושין או מוות. עם מותו של הבעל פנתה המשיבה לבית-הדין הרבני ותבעה את תשלום כתובתה ולחילופין מדור ומזונות מן העזבון. הנתבעים בתביעה זו היו העותר (אבי בעלה המנוח), על שמו העביר המנוח את הדירה, ואשתו. נטען בכתב התביעה בפני בית-הדין הרבני האיזורי כי העברת הדירה על-שם העותר בטלה ומבוטלת, בהיותה מעשה מרמה כלפי המשיבה. לטענתה של המשיבה, היא זכאית לכתובתה, וזכותה זו מהווה שיעבוד על העזבון, המעניק לה זכויות כלפי העותר ואשתו. בית-הדין הרבני האיזורי קבע בפסק-דינו, בין השאר, כי עם מות הבעל יש לפרוע הכתובה. הדירה – אף שהועברה לעותר – משועבדת לאישה בכתובתה, והיא רשאית לגבותה מהדירה. בית-הדין הרבני הגדול דחה את הערעור. העותר טען כי על-פי חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: חוק השיפוט), אין לבית-הדין הרבני סמכות שיפוט בעניין נשוא העתירה.

כב' הנשיא ברק פסק, כי אין לעגן את סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בזכות האישה על-פי כתובתה כנגד חותנה בהוראת סעיף 1 לחוק השיפוט. נקבע, כי המסגרת הראויה לבחינת טענותיה של האישה, כי היא זכאית לגבות את כתובתה מהדירה, מצויה בחוק הירושה. על-פי הוראותיו של חוק הירושה, המגיע לאישה על-פי כתובתה הוא חוב של העזבון (סעיף 104(א)3 לחוק הירושה). את המגיע לאישה על-פי הכתובה יש לנכות מחלקה כיורשת (סעיף 11(ג) לחוק הירושה). תביעתה של האישה, המבוססת על זכותה לכתובה, צריכה על-כן, להתברר במסגרת הליך על-פי חוק הירושה. תוך כדי הליך כזה עשויה להתעורר שאלה בדבר היקף העזבון ובדבר הבעלות על נכסים מתוך העזבון. שאלות אלה צריכות להתברר על-ידי הערכאה המוסמכת.

מהי ערכאת השיפוט המוסמכת לדון בענייני העזבון? תשובה לכך מצויה בסעיף 151 לחוק הירושה, וסעיף 6(1)(ה) לחוק בתי-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. על-פי שתי ההוראות, סמכות השיפוט נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה. עם זאת, נקבע בחוק הירושה (סעיף 155(א)) כי אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הסכימו בכתב, מוסמך בית-דין דתי לדון בדבר.

מכאן, שאם העותר הביע בכתב הסכמתו לשיפוטו של בית-הדין הרבני, מוסמך בית-הדין לדון בתביעתה של המשיבה לכתובתה, גם אם העותר עלול להיפגע מדיון זה. בהעדר הסכמה כנדרש – וכך הוא המקרה שלפנינו – אין לבית-הדין הרבני סמכות לכך.

חובות העזבון בעלי עדיפות שווה

הוראת סעיף 104(ב) קובעת כי חובות העזבון בעלי עדיפות שווה, יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם.

הוראה זו כפופה להוראת סעיף 105(ב), על פיה רשאי בית-המשפט להורות על סדר חלוקה שונה, כאשר אין בעזבון כדי לכסות את כל החובות, כאמור.

מזונות מן העזבון

הוראת סעיף 104(ד) מדרגת את המזונות המגיעים מן העזבון בתחתית סולם העדיפויות, לאחר חובות העזבון.

אולם מהוראת סעיף 100(ג) ניתן ללמוד כי מזונות המגיעים מן העזבון עדיפים וקודמים לזוכים במנה על-פי צוואה.

מזונות מן העזבון וזכות הכלכלה

הוראת סעיף 108(ב) מעניקה "זכות כלכלה" למי שכלכלתו היתה על המוריש, ערב פטירתו, לתקופה האמורה בסעיף. זכות זו אינה מצטברת לזכות המזונות, והזכאי לאחת מהן אינו זכאי לגבות את השניה. אולם מה הדין כאשר שני זכאים שונים זכאים לאחת מהן, האחד למזונות והאחר לכלכלה – מי מהם עדיף ואיזו זכות תגבר?

לדעת פרופ' ג' טדסקי, במאמרו הנ"ל, אין עדיפות בין הזכויות ושתי זכויות אלו מתחרות ביניהן על-פי עיקרון "השוויון הבלתי-מאורגן", דהיינו הקודם זוכה.

התחייבויות יורשים הנוגדת התחייבות המוריש

התחייבויות מוריש, אשר נערכו בחייו, תקפות כאמור אף לאחר פטירתו, ומחייבות את עזבונו. לעיתים, יורשי המנוח או מנהלי עזבונו, אינם מודעים לקיומן של התחייבויות אלה, ומתחייבים בהקשר לנכס העזבון, התחייבויות נוגדות.

במקרים אלה נוצר מצב בו קיימות התחייבויות נוגדות ביחס לנכס או נכסים מהעזבון, ומתעוררת שאלת ההעדפה בין ההתחייבויות הנוגדות.

בע"א 839/90 נדונה שאלה זו ביחס להתחייבויות נוגדות בנכס מקרקעין.

במקרה הנדון התחייבה המנוחה להעביר נכס מקרקעין לרוכש, ואף נערך הסכם בגין כך, אולם לא נרשמה כל הערת אזהרה על בסיס הסכם זה. לאחר פטירת המנוחה, התקשר יורש המנוחה עם אחר, לצורך מכירת אותו נכס, ורוכש זה רשם הערת אזהרה לטובתו. הרוכש הראשון עתר לבית המשפט למתן צו המורה כי זכותו, כמתקשר ראשון, עדיפה, ויש לרשום את נכס העזבון על-שמו.

כב' השופט גולדברג, אשר בחן סוגיה זו ונפקות אי רישום הערת האזהרה בידי הרוכש הראשון, קבע את חובת המתקשר עם אדם שנפטר לידע את יורשי העזבון בדבר קיומה של התחייבות המוריש בחייו.

"צד לחוזה אינו רשאי להניח, כי יורשיו של הצד האחר שנפטר, או מנהלי עזבונו, יודעים על החוזים שעשה המנוח טרם פטירתו, ועל ההתחייבויות שקיבל על עצמו בחייו. כדי למנוע מצב בו יתחייבו אלה התחייבות נוגדת, מחוסר ידיעה על החוזה הראשון, על אותו צד ליידע את היורשים או את מנהלי העזבון… בין בדרך של רישום הערת אזהרה (כשמדובר בעיסקת מקרקעין) ובין בדרך אחרת".

במקרה זה, מאחר שלא הוכח שהיורש ידע על התחייבות זו, והמתקשר הראשון לא דאג ליידע את היורש בדבר קיומה של ההתחייבות, וזאת אף באי רישומה של הערת אזהרה – זכותו של המתקשר השני, עדיפה.

קביעת צורת המצבה לסדרי קבורה

הוראת סעיף 104(א)(1) מטילה על העזבון לפרוע את החובות הכרוכות בהלוויית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו לפי הנהוג.

בעניין הגר נדרש בית-המשפט לטענתה, לפיה חובה זו, המוטלת על העזבון, מקנה ליורשי העזבון את הזכות לקבוע את אופן הלוויה, אופן קבורתו וצורת כיתוב המצבה.

כב' המשנה לנשיא, מ' אלון, דחה טענה זו וקבע כי הוראת הסעיף דנה בחובת תשלום ההוצאות, דהיינו, בחיובים כספיים בלבד.

מכאן, שחוק הירושה בכלל וסעיף זה בפרט – אינם דנים כלל בעצם חובת הקבורה, הצבת המצבה והכיתוב עליה. חובה זו חלה על המשפחה, וזאת מכוח דיני המשפחה הכלליים, ללא כל קשר ושייכות לזהות יורשי העזבון.

מסקנה זו מוצאת את ביטויה אף בהצעת החוק.